שייט/ הזקן (אני) והים

40 שעות הפלגה עד לקפריסין, ביאכטה קטנה. שתי סערות, סופת גשמים, רוחות חזקות, לילה ללא ירח, מרחבים של ים, ובסוף רקיע זרוע בכוכבים ולימסול שנראית מהים ככניסה לגן עדן. …

איך החיים נראים שאתה חי 40 שעות בזווית של 30 מעלות. הזווית החדה מקשה על החיים, קשה להישאר יציב, בפרט שאתה מיטלטל בלב ים על דוגית קטנה ולה מפרשים שניים. הגוף שואף לחמוק במורד הרטוב של הסירה ולהיאסף אל הים השחור, אבל, מה שמחזיק אותך אלה הידיים שמחזיקות חזק בכל מקום שניתן לתפוס.

אז אנחנו, שבעה במספר על סיפונה של יאכטה קטנה, פולחים את הים התיכון בדרכנו לקפריסין. מסביבנו ים שחור, לא מזמין, הירח סימן את מיקומו בבדל רפה של סהר, מדי פעם נקרעו השמים השחורים באורו החד של הברק. באותן שניות האור הספורות הים נשטף בזוהר מלכותי. לכרבולות הגלים הזועפות מוענקת להרף עין צבע לבן בוהק, כשיניו של שחור מחייך בלילה אפל. התמונה השנייה שנחשפת להרף עין, בלב הים מטפסת בכבדות יאכטה קטנה על הרי הגלים ונראית אבודה בין המשברים.

dubi zakai 23

ולמרות הים הגבוה, הספינה הזעירה שלנו חתכה את המים במהירות, הרוח נפחה במפרשיה, כופפה את היאכטה לזווית של החיים הקשים. דופן אחת של הסירה נשקה לגלי הים וגדודי מים ביקשו להסתער אל הסיפון. חרטום הספינה טיפס בכבדות על הגל, ונחת בחבטה מעוררת דאגה מצידו השני של הגל. הגל שהתפצח מול חרטום קשוח התלכד חזרה מעל גוף הסירה ודהר אלינו תוך שטיפה הגונה של מי ים קרים.

על הסיפון, ליד ההגה הגדול ישבנו שניים, מכווצים מקור, עטופים במעילי סערה, למרות כל ההגנות ספוגים במי ים. מכובעי הגרב שנועדו להגן עלינו מהצינה רטובים, טפטפו טיפות כבדות שגלשו לעיניים. עתה הגשם הצליף בנו ללא רחם, טיפות גדולות של מים אספו כוח, וחיפשו כל נקב בבגד הסערה. שמצאו פרצה זלגו טיפות גדולות לתוך הבגדים ולגוף. הרוח, כדרכה, השלימה את הצינה.

"בסערה הזאת רק אלוהים ואנחנו״ צעקתי מול הרוח לחברי שאחז בהגה, ״ואני מקווה שהוא, אלוהים, שומע אותנו”. וחברי שאחז בהגה צעק חזרה: "האמת, אני נהנה מכל רגע".

כאמור שניים היינו על הסיפון, משמרת של חצות, הרוח הפכה לגבית והיאכטה הזעירה התנודדה כשיכורה, כאילו מתאמצת להפיל אותנו לים. תנודות הספינה העירו חלק מהצוות, באיטית מנומנמת עלו לסיפון, שראו את המהומה בחוץ חלקם חזרו לכוכי השינה, (זוכרים? בשלושים מעלות). שניים נשארו איתנו, מצב הים והרוח הצריך טיפול במפרשים, ושינוי כיוון, הטיפול במפרשים והכיוון האחר ייצבו את היאכטה שניעורה ממצב קפיאה מתנדנד, זו החליקה על הגלים, דהרה עליהם נלחמת בקצף הגלים הזועמים. בעזרת פנס הארנו על קצה התורן, השבשבת רוטטת כמשוגעת, סובבת סביב עצמה במשבי הרוח המשנים כיוון.

dubi zakai 24dubi zakai 26dubi zakai 34dubi zakai 29

אורו העלוב של הירח הסתנן, האיר גלים מפותחים שהחלו להלום בספינה הקטנה שלנו. ריח של ים ורסיסי מלח מילאו את האוויר, בגלל הרוח הגוברת המפרש הראשי צומצם, מפרש החלוץ חבט באוויר באיום עד שהתמלא ברוח והדהיר את העלובה שלנו למהירות של – 10.5 קשר, החרטום נעלם ברסס של גל מפולח ובאופק הרחוק נראו הבזקי סופת ברקים עם קולו של רעם מתרחק.

לאט לאט שככה הרוח, העננים הסתלקו, מעלינו נפרסו שמים שחורים זרועים בנקודות אור כיהלומים זוהרים. הגלים גם נרגעו כאילו יד נעלמה החליקה עליהם. אנו חזרנו אל כיוון לפי המצפן. עיקר משמרת הלילה סקירת החשיכה מסביב כדי להספיק לראות ולהיזהר מספינה ענקית שלא תדרוס אותנו בטעות, מבלי להרגיש.

בקצה הלילה שככה הסערה, הרי הגלים הפכו לגבעות מתערסלות, כאילו לא היה כלום בלילה, הים התנהג כבתולה מדומה אחרי ליל אהבים. המהירות ירדה לחמישה קשרים והכוכבים העזו בריצוד אחרון, ניקדו את השמיים ברסיסי יהלומים בורקים לעשות רשום אחרון לפני השמש העולה. שביל החלב נראה כאילו מיליוני אבני חן זעירות יוצרות שביל אור רצוף שזורם להשקות את האופק בכוס חלב של בוקר. אור חיוור החל לקשט את שמי המזרח, האור הרך הניס את אור הכוכבים, רק ירח אכול, כבננה רזה מאוד וחולה שלח לים אור צהוב, חיוור, שריקד לפנינו. לאט לאט צייר עלום הוסיף בשמיים גוונים של צהוב ואדום. מותשים והלומים ישבנו פעורי עיניים מול היופי המתעורר, נהנים ממרחבי הים השקט יחסית. רחש הסירה הפולחת את המים, ובשלווה הנינוחה, לפתע, קפץ, לתוך הסירה דג מעופף שאיבד את הכיוון, קוציו המחודדים זקורים במטרה לתקוף את הראשון שיגע בו. מהומה קלה התחוללה על הסיפון ומישהו תפס יוזמה, עטף אותו במגבת רטובה ושלח אותו חזרה למי הים.

dubi zakai 25dubi zakai 39dubi zakai 35dubi zakai 38

לימסול נמתחת כחצי אי לתוך הים, שביל ארוך שחודר לים שהספינות המתכנסות לתוך המפרץ נהנות ממסתור מפני סערות ורוחות. על קו החוף מרצדים אורות רבים, מבין כל האורות צרכים לזהות את הכניסה למרינה, אור ירוק מהבהב ולצידו אור אדום. מסיפון היאכטה נראים לפחות חמישה מקומות שהולמים את התיאור, בינתיים מתקדמים במהירות, החרטום כסוס רגיש שחש באורווה, סוס מונחה הספינה הקטנה דהרה אל החוף. מיקמנו את החרטום לכיוון אחד האורות, כעין הימור, בחירה של המקום, שהתקרבנו ראינו שלא זה המקום והתחלנו לשוטט במראות החוף המתקרב עד שזיהנו את הכניסה.

dubi zakai 27dubi zakai 31

הכניסה למרינה נדמתה בעיני ככניסה לגן העדן, עמדנו כולנו דחוקים על הסיפון בנשימה עצורה מול היופי. סלעים ענקיים הגנו על המרינה והמים הרגועים הפתיעו גם את הספינה. הכניסה המלכותית הייתה רק שלנו, בשעת לילה מאוחרת זו  אף אחד לא חיכה לנו, רק המגדלור הביע איזה שהם אותות חיים, הכניסה מסומנת באור רך, כחול. נקודות נקודות ניצבות על המזח ומשאירות את המתבונן נדהם. הכל רגוע במרינה, אפשר להבחין בספינות הענק החשוכות הקשורות למזחים, אנו משייטים בשקט כמו צעירים שחוזרים מאוחר הביתה וחוששים מזעמם של ההורים.

התקדמנו לעבר אחד הרציפים, ונכנסנו לעגינה מהירה, אחרי הקשירה כולם ירדו אל הרציף להרגיש את האדמה. הנדנוד המשיך גם שעמדנו על קרקע יציבה, מיהרנו להוריד את הבגדים הרטובים ולתלות אותם לייבוש, היאכטה הקטנה והאצילה הפכה להיות כספינת פליטים, שקי שינה שמיכות, בגדים לייבוש. ממש בושה ליד היאכטות המפוארות שעגנו לידן. וכולנו מיהרנו למקלחת החמה לסיום הלילה.

המראה של הספינה הקטנה שלנו והבגדים התלויים לייבוש כנראה הסעירו כמה מבעלי יאכטות המפוארות שעגנו לצידנו, אלה ביקשו כנראה מהנהלת המרינה לחפף את הפליטים למקום עגינה אחר, שחלילה בצילומים לא יראו את שתי הספינות יחד.

שלושים שעות הפלגה בדרך חזרה. עם זריחה יפה כמתנה לקראת היום החדש, בים עוד דהרו רכסי גלים, רוח טובה וים יחסית רגוע הביאו אותנו קרוב לחופי הארץ תוך שלשוים שעות. בתחילה הבחנו בהילת האורות של חיפה, אחר כך נראו מגדלור האורות על ארובות תחנת הכח בחדרה, שמיד נעלמו בערפל מסתורי. פה ושם נראתה ההילה של נתניה, חדרה ותל אביב. השמש כבר עושה הכנות להגיח מאחורי הרי שומרון, עם זריחה יפה כמתנה לקראת היום החדש,  בינתיים נצבעו העננים הרחוקים בורוד מתקתק. פיסת כדור אש הציצה מאחורי ההרים, תוך שנייה ההרים להטו כגחלים שזה עתה נשפו בהם. לאט לאט נשלפה השמש, העננים החליפו את צבעם הורוד בצבעי כתום עזים, גם הים השתתף בחגיגה, צבעי השמש העולה השתקפו במים, רצועות מוזהבות צבעו את הגלים הרכים. תוך דקות גוועו הגחלים הלוחשות בהרים, הזוהר החזק של השמש הועם בגלל ענן חצוף שנדחף לתמונה. עתה ראינו את קו החוף המתקרב. נראה קרוב אבל רחוק מאוד.

השייט התקיים במסגרת הלימודים לתעודת סקיפר בים סיילינג ביה"ס לשייט.

dubi zakai 32

dubi zakai 33dubi zakai 36


אודות


'שייט/ הזקן (אני) והים' יש 2 תגובות

  1. 20/07/2018 @ 00:24 יוסי כהן

    איזה משורר, סופר כריזמטי ומדהים דובי זכאי. זה לא הזקן והים אלא האיש והאגדה צייר כשרוני גם של תמונות וגם של מציאות.

    Reply


?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11