dubi zakai 884

מקום/ דרך המלח

בקצה שממת המדבר, בפאה הצפון מזרחית של אילת מתרומם הר לבן, ההר משנה את גובהו בימי השנה ונראה מרחוק כהר של קרח בלב המדבר. כדי להבין את סיפורו של ההר צריך להתחיל כ-10 ק"מ צפונית לו

מדהים לפגוש בקצה שממת המדבר הר שכולו לבן, צחור. ההר מתנשא לגובה רב, בולט בצבעו הבוהק על רקע צבעי המדבר, והגווניו הכהים של הרי אדום. מיקומו של ההר הלבן בקצה הצפוני של אילת, נושק לקו הגבול, מול ההרים המשוננים המתנשאים בממלכת ירדן. צבעו הבוהק מושך את תשומת ליבם של אלה היוצאים מאילת צפונה. ההר הלבן הוא קצה תהליך הפקת המלח ממי הים, במפעלי המלח באילת. 'דרך המלח' מתחילה כעשרה קילומטר צפונית לאילת, ושם מתחיל הטיול שלנו.

dubi zakai 34

צפונית לאילת, מתחככים עם על קו הגבול בין ישראל וירדן, נפרסות בריכות ענקיות, המוגדרות בסוללה גבוהה שאפשר לנוע עליה ברכב. כאן מתחיל התהליך האיטי של הפיכת מי ים למלח העולה על שולחננו. התהליך די פשוט, לבריכות הצפוניות מוזרמים מי ים הנשאבים ממפרץ אילת, עומק הבריכות אינו עולה על מחצית המטר והן מלאות במי ים בצבע טורקיז צלולים. מכאן מתחיל תהליך אידוי מי הים. המים המתאדים הולכים ומתעשרים ב'כלוריד הנתרן', (המלח), המים המועשרים זורמים דרומה בשרשרת בריכות, דרך מערכת סכרים וריכוז המלח בבריכות הולך ועולה. בשלב הסופי המים מגיעים לבריכות הסמוכות למפעל. המלח הופך למרכיב מרכזי, כ-30 אחוז במי הבריכה. המלח שוקע לתחתית הבריכה, עודף מי הים מוזרם חזרה אל הים והמלח הלבן, הרטוב, מתחיל להיאסף על ידי טרקטור גדול, משם למשאיות, אחר תהליך של ניקוי וייבוש ומסוע גדול מזרים את המלח הלבן להר המלח הלבן. ההר מתנשא לעשרות מ', ונראה מאילת.

dubi zakai 55

תחנה ראשונה

תחילת מסלול הטיול בבריכות המלח הגדולות, מצפון לאילת. את בריכות האידוי "גילו" להקות של ציפורי ה'פלמינגו'. הפלמינגו המצוי, עוף מים גדול, מצטיין במקור גדול שצבעו אדום ובסופו כפוף כלפי מטה. גוון נוצותיו הפלמינגו לבן, עם נגיעות של ורוד. הפלמינגו חובב את בבריכות המלח, המזון בהם מצוי בשפע. הוא ניזון מהפלנגטון, אלה יצורים זעירים שעין האדם אינה יכולה לראות אותם, ובבריכות הראשונות עשירות בהם. הפלמינגו הנמרץ, צועד במשך היום בבריכות המלח, במים הרדודים, מקורו "חורש" את תחתית הבריכות ודרכו הוא מסנן את המים ומשאיר בפיו את ה'פלנגטון'. הפלמינגו חיי בלהקות  גדולות בבריכות המלח, זהו הוא עוף נודד שמגדל כאן את גוזליו. התנאים הטובים, הקלות היחסית בו מושג האוכל משאיר חלק מבני הכנף באילת. להקה העופות הגדולה לעיתים מוותרת על מסלול היסורים של הנדידה ונשארת סמוך לעיר אילת. בגבעה שבין הבריכות, הוקם מצפה לזכרו של אברהם דנקנר, איש המלח שהקים את מפעל המלח. המצפה ניתן לצפות על להקות הפלמינגו. על הליכתם המשונה בתוך הבריכות וסביבן מגיעות ציפורים נוספות. לקראת שעת השקיעה, בריכות המלח "נרחצות" בגוונים אדומים של השמש השוקעת. גם הרי אדום נדבקים באודם השקיעה ונשקפים בבריכות, כדאי להגיע לכאן ולראות את מחול הצבעים היומי ואת הפלמינגו שממשיך לצעוד ולאכול פלנגטון.

dubi zakai 888dubi zakai 801

תחנה שניה

מיקומן של הבריכות ב'עין עברונה', סמוך לבריכות מתנשא לגובה של למעלה מעשרה מ' 'דקל הדום', הדקל הפך לסמל, ובשנות החמישים של המאה הקודמת טרחו רבים להצטלם לידו כהוכחה שהגיעו לאילת. גזעו של הדקל המיוחד מתפצל, צורתו מבדילה אותו משאר מיני הדקלים. בימים אלה של תחילת חודש מרץ מתחיל דקל הדום לפרוח ומתכסה בשפע פרחים המסתדרים על עץ הזכר. קצה הערבה הוא גבול תפוצתו הצפונית של דקל הדום, אחדים מבני מינו נמצאים בסיני, מצרים וסודן. 'עין עברונה' שמורת טבע ובה באר עתיקה ודקל הדום מוכר היטב.

תחנה שלישית

אחת מבריכות המלח נמצאת ב'פארק הצפרות באילת', הפארק המיוחד משמש כתחנה חשובה בדרכן של הציפורים במהלך הנדידה בין אפריקה ואירופה והפוך. הציפורים מגיעות לכאן מורעבות וחלשות, אחרי מסע של 3000 ק"מ מעל המדבר. בריכות המלח, בריכות המים המתוקים, צמחי הקנה הצפופים משמשים כמקום מסתור וקינון לציפורים הקטנות מפני הטורפים, החרקים נמשכים אל הצמחיה ומשמשמים כמזון לציפורים העייפות והמורעבות. פארק הצפרות בניהולו של פרופ' ראובן יוסף ההולך ומתפתח, ומדי שנה חולפים כאן כמיליארד וחצי ציפורים,כ-200 מינים פוקדים את נקודת העצירה החשובה באילת.

dubi zakai 885

תחנה רביעית

אחד משיאי הסיור הבריכות הגדולות שנמצאות בתחום מפעל המלח באילת. הבריכות נמצאו מצפון למתחם המלונות, הנקודה האחרונה של ייצור המלח. במים אפשר לראות את גווני הטורקיז מעורבים בגווני של חום ולבן המזכירים את צבעיו של שייש מעורב. המים מעושרים במלח כבד, ששוקע לתחתית הבריכה, מי הים מוחזרים למפרץ אילת ועתה נותר משטח ענק, לבן של מלח, המראה כשל קרחון ענק לבן וחלק. אל המשטח הלבן נכנס הטרקטור, ל"קצור" (כך נקראת פעולת איסוף המלח), הטרקטור מעמיס את המלח על משאיות ואלה מעבירים אותו לעיבוד נוסף, ניקוי ויבוש בתנורים גדולים.

חברת המלח לישראל קיימת כבר משנת 1922, בתחילה סיפק את כל הכמות הצריכה של ישראל המפעל בעתלית, (גם שם בריכות מלח שהפכו לאתר צפרות מבוקש). המפעל באילת הוקם בשנת 1976 וכיום המפעל מייצר 150,000 טון מלח בשנה מספר שכיום כבר יש מלח בטעמים שונים שמשווק בארץ ובעולם.

'דרך המלח' היתה דרך חשובה בעולם הקדום, מלח שימש כמטבע העובר לסוחר, מסופר על חיילי רומי שקיבלו חלק משכרם בגבישי מלח, כביש 70, ההולך מצומת פורדיס ועד יוקנעם נקרא וואדי מילח' (דרך בה הובילו את המלח). שיירות רבות חצו את המדבר בדרכם להביא את המצרך היקר לארצות רחוקות.

הבריכות האחרונות גן עדן לצלמים, חובבי הצילום יוכלו למצוא כאן השתקפויות של השמים, בתי המלון והרי אדום, משטח המלח נראה כמגרש החלקה על הקרח, בנגיעה אחת אפשר לקצור ערימה של מלח גס, לראות את "קריסטלים" היפים שהמלח מייצר.

dubi zakai 55

Share Button

אודות


'מקום/ דרך המלח' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11