dubi zakai

כל הארץ שלהם

ישנם רגעים שיחד עם צילום התמונה נחרט משהו בזיכרון. התמונה צולמה לפני כמה שנים בגלבוע. אהבתי את התמונה, היה בה יופי שקט, כאילו המצולמים מביטים אל הארץ המובטחת. אבל זכרתי שראיתי משהו שהורה עושה בצורה לא מודעת. הילד הקטן שמצולם הילך בין הגדולים, הילד לא היה מודע למדרון התלול שנפרס לפני המצולמים. הוא הילך על הקו הדק של המדרון. המבוגר, אני מניח אביו, הביט עליו כל הזמן, דרוך כולו, אבל, מניח לילד להתנסות. כך טייל הפעוט במשך דקות. עד שעצר בהילוכו מול מראה מדהים של חיוואי מגביה עוף, הפעוט איבד את שווי המשקל. פחות ממחצית של הרף עין אביו תפס אותו, פרע את שערו בחיבה, הניח יד בוטחת על כתפו וללא מילה שחרר אותו להמשיך להסתובב. רגע שיכול להתקיים רק בין הורה לילד. בכל אופן בצילום יום נדיר בגלבוע, צלול וחד, המשפחה, שאיני מכיר, עמדה על שפת המדרון – כדוגמנים בהזמנה.

Share Button


אודות


'כל הארץ שלהם' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11