טיול עירוני/ החי על המת

סיור בפנתאון התל אביבי ברח' טרומפלדור, בין המצבות אפשר לראות שמות של גדולי הישוב שלצעירים מוכרים כשמות של רחובות, בילדותי בתל אביב הייתי עובר לי חומת בית הקברות בריצה מטורפת. מהפחד שאולי תצא רוח לרחוב החשוך

"… אשת חיל עטרת בעלה/ …אשת נעורים ורכה בשנים …/ נקטפה חיש כברק משמים באביב חייה/ בת כ' שנים לימי חייה/ לשברון לב בעלה/ ולתוגת אחותה והוריה/ …שאי שלום, רעיתי היקרה והנאוה/ מבעלך הגלמוד והמקונן וממרר בבכי/ עליך ועל גורלך המר/ (כתובת על מצבתה של צדוק בתיה שהלכה לעולמה בגיל 20 ובעלה האוהב מעטר את מצבתה)

שעת בוקר מוקדמת בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב, קרני השמש טרם דילגו מעל חומת בית הקברות, המקום שרוי בצללים כבדים, מסתוריים. מבעד לשער הברזל הגדול נראות המצבות מטילות צל אחת על השניה. שער ברזל גדול וכבד, נפתח בדחיפה חורקת, שער זה, מספרת ההיסטוריה של בית הקברות הוכן לקראת בוא ארונו של מקס נורדאו מחו"ל, מקס נורדאו שמו הספרותי של שמחה זיידפלד, סופר, רופא פסיכיאטר, מראשי המנהיגים הציונים, הארון עם עצמותיו שהגיע לארץ היה גדול מדי לעבור בפשפש הכניסה לבית הקברות לכן נפרץ שער חדש, גדול יותר והא השער בו נכנסים כיום לבית הקברות. שער ברזל השחור מפריד בין הרחוב הצר לבין בית הקברות. רחבה קטנה ושביל שיש מפריד בין שני חלקי בית הקברות, ממזרח שורות של מצבות שאינן מסודרות, ושבילים מבולבלים שמסתיימים באחת מתפתלים בין הקברים. המצבות בגדלים ובצורות שונות, גושי אבן כבדים, עתיקים, שלעיתים המילים המסותתות בהן כמעט ונעלמו, יד אמן מוכשרת סיתתה את המילים שנכתבו בכאב המוות, לעיתים אורך המצבה נקבע לפי כמות הטקסט הנכתבת. שיני הזמן איכלו חלק מהאבנים ורק במקרים בודדים שוקמה המצבה על ידי בני משפחה בשנים האחרונות. שהשמש תייצב ברום השמיים יעלמו הצללים מבית הקברות, צילן של המצבות יקטן ויתמעט, האותיות החצובות יטשטשו בשמש החזקה.

DSCF9308

בשנת 1902 הוקם בית הקברות, המקום היה מוקף בחולות, וגדר לא הקיפה את החלקה הקטנה, בית הקברות הוקם למצוא מקום מנוחה לנספים במגיפת הכולירע, אותה מגיפה המגיפה שפשטה בארץ והפילה קורבנות רבים. אנשי השלטון הטורקי, לא הרשו לקבור את החללים ביפו העיר. תושבי יפו היהודים נאלצו למצוא מקום אחר לקבור את מתיהם, רחוק מהעיר, בעזרת ראש הקהילה היהודית, באותם הימים, שמעון רוקח, נרכשה חלקה בחולות הנודדים מצפון ליפו, חלקה בת 12 דונם. הנפטרים הראשונים הובאו לבית הקברות בתהלוכה מוזרה מיפו, הרב דאז, בן ציון חי עוזיאל, הראשון לציון מתאר את ההליכה בחולות: " הדרך אל המקום היתה מלאה ערימות חול (דיונות), שפעמים רבות לא יכלו בכתפיים (של נושאי המת) להמשיך את דרכם".

"… מבין זרועות דודה נחטפה/ כשושנה המלאה רסיסי טל/ נקטפה, ותקש בלידתה, נתהפכו עליה ציריה/ לדאבון לבות/ דודה והוריה, עלתה בסערה השמימה/ בת כ"ה שנה…"/ נכתב על מצבתה של שאמי ויקטוריה הובאה לקבורה במרץ ,1910 ההקדשה מבעלה הד"ר ישועה שאמי) 

כסגולה להינצל ממגיפת הכולירע, נהוג להטמין בקבר מיוחד בית קברות גווילים של ספרי קודש מן הגניזה, וגם לערוך טקס נישואין של יתומים בבית העלמין. ואמנם גווילי ספרי קודש הוטמנו באדמת החול (ועד היום לא נמצאו), וכעבור ימים אחדים נערך טקס חתונה ליתומים בבית הקברות. מפליאה לתאר את הטקס הסופרת שפרה הורן בספר "תמרה הולכת על המים" (הוצאת עם עובד), סיפור החתונה ההזויה מתקיימת עם הגעתה של סבתה של תמרה ליפו, התהלוכה לבית הקברות שחצתה את החולות הכבדים וסיפור של החתן האומלל פישקה הפיסח. ההיסטוריה מספרת על שתי חתונות שהתקיימו בבית הקברות, של שתי

אחיות יתומות אשר נישאו לשניים מתושבי יפו, הקהילה השתתפה ומימנה את החתונה, כך אמרו ראשי הציבור תסור המגיפה מיפו. ואמם כך קרה.

DSCF9310

החומה הגבוהה המקיפה כיום את בית הקברות לא מנעה ממני, כילד, את הפחד לעבור ליד בית הקברות. בדמיוני ראיתי רוחות המתים מדלגות הגדר הגבוהה בדרכן אלי, כך, נהגתי לעבור בריצה מטורפת את מורד רחוב טרומפלדור, כמובן מצידו השני של הכביש, לא העזתי להציץ אל קצה החומה. לפני הקמת החומה היו המצבות חשופות לרוחות הבאות מהים, אלה הביאו את החולות הנודדים, לעיתים כוסו הקברים בחולות ורק לאחר שנוסדה אחזות בית הוקם מסביב לבית הקברות חומה מאבני כורכר. חלקו הישן של בית הקברות נמצא בצידו הצפון מזרחי שם גיבוב של מצבות ששירה סותתה על המצבות. האזור החדש, הדרומי מערבי, קבורים גדולי הישוב בארץ, סיור בחלק זה של בית הקברות כאילו חולף בין רחובות העיר, מצבה צמודה למצבה, מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון. ח.נ. באיליק, המשורר הלאומי, מקס נורדאו סופר ורופא. שאול טרנחובסקי, משורר ורופא. דוד בלוך, ראש העיר השני. ישראל רוקח, מהנדס חשמל וראש העיר הרביעי. נחום גוטמן הצייר והסופר. משה שרת שהיה עיתונאי וראש הממשלה השני והתעקש להיות קבור כאן יחד עם בני משפחתו. רבים וחשובים שהיו עוגן בתולדות העם ותל אביב. כ-5000 קברים חלק קטן מהם קברי ילדים וגם קברים של גלמודים שמצויינים בשם גלמודים ללא שם.

"… איש יקר הולך …/ מר נפש וקשה יום נפל מידי עריצים/ מררוהו ורבו אנשי בליעל בעלי חצים/ עדי בחר מות מחיים/ ישלם ה', פעלם משמיים/ וישלח כפרה לאשמתו להעלותו למרומים/ ובצרור החיים יצרור נשמתו לעולמים." (נכתב על מצבת קברו של אדם שהתאבד)  

עצים כבדים מצלים על פנתאון קבריהם של גדולי הישוב, חלקו המערבי יפה ומטופח יותר ומוצל בחלקו. באיזור המכובדים תחת המצבות המסותות, יכולים בלילות ירח רוחותיהם של גדולי הישוב לשבת על המצבות ולנתח את מצבו של הדור שלנו, אך בית הקברות שהפך בשנים האחרונות ליעד לסיורים רבים אינו מניח לשקט המאפיין בתי עלמין לשלוט. המדריכים מוליכים את המטיילים בין הקברים מספרים על האנשים בחייהם וגם סיפורים הנוגעים במעט רכילות, בטיול ליוותה אותי המדריכה איילת אילון וחלקה עמי סודות על אהובתו של ביאליק שקבורה במעלה בית הקברות, הציירת אסתר סליפין (אירה יאן), או סיפור הבאת ארונו של מקס נורדאו לארץ, על הילד נחום גוטמן שהראה לביאליק המשורר הלאומי פיסת ים כחולה בקצה החולות ועוד ועוד סיפורים שמרכבים סיור מעניין בתולדות העיר העברית הראשונה. לאחרונה הצטרף למקום המכובד גם את קברה המקושט של שושנה דמארי, הגברת הראשונה של הזמר העברי.

לחובבי הסיור העצמאי, ספר "הפנתאון של תל אביב" מאת יעקב מרקל (אפשר להשיג בטלפון 03-5623344)  

DSCF9317DSCF9313

 

Share Button


אודות


'טיול עירוני/ החי על המת' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

dubi zakai 11