dubi zakai 2

טבע עירוני/ שעת הציפורים

עדין אני נוטה לחשוב שכל הנמים בשעות הבוקר המוקדמות מפסידים משהו, אמנם, בקצה הלילה הם מחברים את קרעי חלום עם החיים היומיומיים. אבל, במציאות המתעוררת הם מפסידים את הקסם שקיים רק בשעות הבוקר המוקדמות. כך זכיתי להכיר את עובדי הנקיון בגן הציבורי, ברכתי אותם בבוקר טוב חביב והם החזירו לי בוקר טוב מהוסס (בטח שאלו עצמם: מי זה הבן אדם שמתייחס אלינו?) ואחר עקבו אחרי במבט משתאה. משך הזמן כל הולכי הבוקר בגן הציבורי למדו לברך אותם בבוקר טוב, נשבע לכם שראיתי חיוך קטן של נחת, כמו רגע של צבע בחיים אפורים. פגשתי גם את המתנדנדת, אותה אשה מבוגרת שאוהבת להתנדנד בנדנדות הילדים, שעת הבוקר לא מחייבת אותה להידחק לתור של הקטנים. היא מתנדנדת ומפזמת לעצמה שיר מיוחדת לנדנדה בשפה שאיני מבין. או את אותו אדם דתי, חרדי אפשר להגיד על פי לבושו, שלוקח את בנו הקטן למגרש המשחקים כדי שאמו תוכל לישון עוד קצת. או את הגברת הנמרצת שצועדת בפארק פניה קפואות כספינקס זועם, אחרי ׳בוקר טוב׳ אחד מפשירים את פניה לחיוך יפה. ועוד ועוד

בימים האחרונים אני מבחין פתאום, במאות ציפורים שמגיעות לפארק עם בוקר, (כנראה שהייתי עסוק מדי בהתבוננות באנשים.) קבוצות קבוצות של שחרורים צווחנים, מהלכים כמלכי הגן, מתכופפים לתפוס משהו במקורם הצהוב, ומרים את הראש בשחצנות לא מובנת. מנהלים מלחמות קטנות בניתורים קטנים עורבניים קשוחים ועצבניים או עם בני מינם. עד שנוחת במשק כנפיים עורב גדול, מניס אותם מהגזרה בקריאה צרודה ומזמין את חבריו לחגוג על כמה עוגיות דלות סוכר. דרורים מפוחדים יורדים לאיזור פחי האשפה, בצייוצים מפוחדים, מבטים נזהרים ובגיחות קצרות, עם התקרבות העורבים פורחים אל מרום ענפי העץ. כמה ברכיות צבעוניות נכנסות לקולות הבוקר עם קירקורי חיזור צרודים, קופצים לשייט חיזור בבריכה בין צמחי המים. להקה של צוצלות, (תור העיר) מכניסה את המקצבים לבליל הקירקורים, חמישה הימהומים בקצב מהיר ואחת מהן מודגשת יותר, גרונית יותר, הן לא חוששות מדבר, בחבורה גדולה מסתערות על שקית במבה כמעט ריקה שילד שמאס בה, זרק אותה עם המון פירורים ובמבה אחת. עלווית קטנה וכמה מחבריה מחפשים לשווא צמחי קנה למסתור, נקר מתנשא מביט על ההמולת הציפורים וממריא את ראש האיקלפטוס לצוד לו מזון בגזע העץ. עוד ועוד ציפורים מגיעות מרחבי העיר יורדות מהצמרות הגבוהות נאספות בהמולה רבה אל הנקודות בהם הילדים אוכלים, שלל של פירורים מוצעים להם כעל מגש. ולתוך כל המהומה מגיעים שני חתולים, שחורים כפחם, מהלכים יחד בחשש מה, זנבותים מחוללים כנחשים שחורים, אחרי עוצרים מתבוננים על כל הטוב שנח להם על משטחי הדשא, שוקלים את המצב ואת הסיכוי ואחר פורשים למנוחה עצלה על הספסל, הם בטוחים שבסוף שלל הציפורים יעופו וגם להן יישאר משהו.   

      

Share Button

אודות


'טבע עירוני/ שעת הציפורים' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11