dubi zakai

עצבים/ שהייאוש מפסיק להיות נוח

אני לא יודע מה קרה אתמול באזור בית שמש (עד צומת לי-און שריגים ומערבה). אני ממש לא יודע, אבל, באזור הזה  ״ביליתי״ בפקק אדיר בכל האזור, תרשמו את המספר, כחמש שעות של המתנה בפקק, בזבוז זמן מיותר ובעיקר מעצבן.

הסיפור מתחיל בנסיעה שלווה במסגרת עבודתי העיתונאית, ׳נסיעת מבחן׳ למשאית חדשה, אוטומטית, של חברת ׳הינו׳ של טיוטה. משאית חביבה למדי, אנו בקבינה שניים, חברי יוני, גם הוא עיתונאי רכב ועבדכם.

כאמור, נסיעה שהתחילה על מי מנוחות בנהיגה שלווה לעבר הדרום מראשון לציון. עד שעה אחת וחצי השלמנו את תהליך ה״מבחן״ המקוצר, המשאית חביבה למדי, נוחה, ומתנהגת היטב ואנו עם התוצאות הברורות פנינו לחזור לאזור המרכז שאני לפחות מדווח בנייד לבתי שבעוד כמחצית השעה אהיה בבית ואקח את הנכדה מהגן.

כדי לגוון את הדרך חזרה בחרנו בכביש 38, (צומת עזקה- בני ראם), כביש פסטורלי, בצדדיו נופים יפים ישובים קטנים, שדות חיטה שבימים אלה החל תהליך של קציר חיטים. בקיצור בטרם נחזור לצווליזציה נלגום מעט מרחבים וטבע. כמה קילומטרים לפני כפר מנחם, השתרכך פקק תנועה ענקי. עדין לא הבנו את גודל הבעיה, חשבנו שעובדים בכביש והנה עוד מעט קט יפנו את הכביש לטובת הפקק הארוך. שעברה שעה ושעה וחצי של המתנה, התברר שהכביש חסום בגלל תאונת דרכים ליד צומת כפר מנחם. השוטר בניידת שחסמה את הכביש לא ידע לדווח מתי הכביש יפתח (אם אמנם), הוא הסביר ביובש לנהגים התקועים שחוקרים עכשיו את התאונה וייקח זמן. נהגי המכוניות הפרטיות הזריזות וקטנות הסתובבו במקום ומיהרו לברוח מהפקק, נהגי המשאיות ואנחנו בתוכם לא יכולנו להסתובב בכביש הצר ונאלצנו להמתין. אחרי שעתיים וחצי של המתנה, בלי שמישהו מהמשטרה או תחנת הרדיו גלגל״צ יטרח להסביר לנהגים התקועים מה קורה ובעיקר מה יקרה. אך אחד מבעלי המעוף במשטרה לא טרח לעצור את הנהגים בכניסה בצומת עזקה ולהתריע שהכביש חסום לשעות רבות.

אחרי התמתנה מעצבנת של שעתיים וחצי הצלחנו להסתובב איך שהוא ולצאת חזרה לכביש 38,, לכיוון צפון בית שמש. את האסון השני ראינו כבר בצומת בית שמש צפון, פקק ענק של מכוניות ומשאיות שפניהן צפונה ממתינים בלי תזוזה, עוד מחצית השעה של המתנה ואז פנינו לעצת ׳הוויז׳, פנינו לאיזור התעשייה לעקוף את בית שמש ונקלענו שוב לפקק ענק.

כאן מתחילה המלחמה לשרוד, מכוניות מתגנבות ניסו להדחף לשורה הארוכה שממתינה לפנות ימינה, חזרה לכביש 38, וכמובן שבמצב כזה מגיע הגועל מהנהג הישראלי הנדחף, השרירן, הבריון ובעיקר החצוף. על הכביש התפתחו מלחמות של מכוניות במכונית, קללות, ריבים ובעיקר שנאה, המון שנאה של עם ישראל שמספיק פקק אחד להפוך את חלקו לחיות אדם שמוכנות לרצוח בשביל להדחף.

מובן שגם אותנו (שעמדנו בצד ימין, ממתינים לתורנו בסבלנות) עיצבנו ׳חיות האדם׳ שמנסות להדחף, היות ואנו עם משאית גדולה, הנסיונות להדחף לפנינו היו מועטות יחסית, אבל ממרום גובהנו ראינו היטב את שדה המערכה והיו שם חללים.

כדי לא להכביד עליכם בתאור הגועל אקצר ואספר שהגעתי הביתה, לראשון לציון לקראת שעה שש ושלושים. שאני סחוט, מעוצבן, ומזדהה עם הצהרת רוני דניאל שלילדי אמליץ לא לחיות כאן (עד שנרגעתי והסרתי את ההצהרה).

ובכל אופן יש מסקנות: צומת נחשון היא הגורם לכל הבעיה, כביש שנתיב אחד האמור לנקז את כל התנועה. בצומת נעשים בימים אלה עבודות לבניית מחלף גדול, עד שיבנה המחלף ראוי שמשטרת ישראל, (שוב בעלי המעוף במשטרה), יקצו כוחות להזרים את התנועה בצמתים קדימה ובצומת עצמה. לגבי התאונה בכביש 383 ראוי לעדכן את הנהגים על הזמן שהם אמורים להמתין בפקק בעזרת שוטר עם רמקול שייסע לאורך הפקק ויסביר לתקועים. וכמובן לחסום את הכניסה לכביש כדי שעוד רבים לא יפלו לפקק הענק. טיפה תשומת לב לנהגים

ועוד דבר: בפקק אתמול ראיתי את הנולד, מה יהיה, כאן, בארץ בעוד שנה. הרכבים הרבים שעולים על הכבישים, יעמדו פגוש אל פגוש מבלי יכולת לנוע בכבישי הארץ. לא יעזרו המחלפים, הכבישים החדשים, משרד האוצר ימשיך לחלוב את הנג הישראלי במס על המכוניות החדשות, ושאר המיסים על הדלק, מבחן שנתי וכו׳ מבלי לתת פתרון תחבורתי להמוני הישראלים שרוצים להגיע ממקום למקום. צר לי לא איש בשורות אני. כיום המצב גרוע אבל עוד שנה יהיה גרוע יותר.

Share Button


אודות


'עצבים/ שהייאוש מפסיק להיות נוח' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11