dubi zakai 37-1 (3)

מקום/ הסכין של המדינה

לפני שנים היה בראשון לציון מפעל לייצור סכיני גילוח, "אוקבה". איפה היה המקום? מי היו הבעלים? ומי שתל את הפרחים בגבעת האהבה?

כשהגעתי כתושב לראשון לציון, יצאתי מדי שבת יצאתי עם בתי הקטנה על הכתפיים, לטיול בפרדסים שהקיפו את העיר. בכל טיול הייתי "כובש" ברגליי עוד ועוד מקומות קסומים, מטעי פקאנים, שדות חקלאיים והמון פרדסים. באחת השכונות הצפוניות, מול הבית, עמדה גבעה בודדה שבראשה היה מגדל מים וגדר פרוצה הקיפה את המקום ובה שלט ענק, מעט צולע, שניצב על מגדל המים החרב, עליו היה כתוב: "אוקבה". עצי פיקוס ענקיים הטילו צל כבד על המקום ועצי תאנה ודקלים נחבאו ביניהם. אלה הכינו מצע נאה של עלים יבשים שריפד את האדמה.

כחייל הכרתי היטב את המלה "אוקבה". כל סכיני הגילוח באותם הימים יצאו מבית החרושת "אוקבה". אלה היו סכינים של פעם שנדרשה להם מכונה מיוחדת שהייתה פותחת את שפתיה שביניהן היו מניחים בעדינות סכין הגילוח, מערבבים סבון גילוח עם מברשת ומתגלחים. לאט-לאט גילתי עניין במקום המוזנח שליד ביתי. בטיול אחר הצהריים, טיפסתי אל הגבעה. הגדר הפרוצה הבהירה לי שאיני היחיד שחודר למקום. גיליתי אולם ייצור גדול, מכונות ברזל גדולות דוממות, סלילים ענקיים של פלדה ודפי אריזה ענקיים עם השם וסמל המוצר, "אוקבה".

dubi zakai 37-2

מפעל "אוקבה" הוקם בשנת 1934, על-ידי יהושע אובסיי קלוצמן. השם "אוקבה" הורכב מראשי התיבות: (או)בסיי, (ק)לוצמן, (ו)רש(ה). המפעל העסיק פועלים רבים. את הסחורה היו מספקים לארצות רבות, בעיקר במזרח התיכון ויש שמועות שאפילו סכיני הגילוח מישראל הגיעו לברית המועצות, מעבר למסך הברזל. מספרים שזה היה מקום עבודה מאוד מבוקש. אדון קלוצמן הכין לעובדים בריכת שחיה, מגדל מים, וטיפח את הגבעה הסמוכה. הוא דאג להביא מכל העולם שתלים ופקעות והפך את הגבעה הקטנה לגבעת של צבעים ופריחות. לשונות רכיל מציצניות סיפרו שהיו זוגות שהילכו לגבעה בליל ירח מלא וחזרו חבוקים. במשך הזמן אפילו קראו למקום "גבעת האהבה" ו"גבעת הצבעים". במשך השנים, כשהשם "אוקבה" הפך ארכאי, החליפו את השם לקליט יותר, על שמם של שני הילדים של אדון קלוצמן, אדי וסוניה, והרכיבו את השם החדש של סכיני הגילוח, שם עם שיק של חו"ל – "אדיסון" (אדי+ סוניה).

אחרי שהמפעל נמכר ופסקה בו העבודה למדתי להכיר את המקום. הבריכה עדיין הייתה אך בתוכה שייטו גרוטאות. בחצר הגדולה התפזרו אבני המשחזת שהיו במכונות והם היו מלטשים את פס המתכת ללא-חלד (בלתי מחליד). את הפס הארוך היו הופכים לסכיני גילוח. ילדי הסביבה היו פושטים על המקום, ואוספים את פסי המתכת. אחרים הפכו למשחק את הגלילים הגדולים של אבני המשחזת. שני הילדים של בעל המפעל, אדי וסוניה, גרו בשני בתים צמודי קרקע לא הרחק מהמפעל הנטוש. עצוב לראות מפעל כל-כך גדול שנעלם והפך לחורבה. לימים, השטח נמכר והפך לשכונת בתים רבי-קומות עם סופרמרקט שוקק חיים לצד עצי הפיקוס הענקיים שעדיין מצלים על שדה שומם. מגדל המים שעליו היה השלט "אוקבה", טופח וסביבו הוכנה גינה קטנה. אבני מדרכת מקיפות את המגדל ומדרגות רחבות יורדות אל המקום כתזכורת קטנה למקום שהיה פעם הסכין של המדינה. הגבעה הרומנטית והצמחים, נעלמו בשיני הטרקטורים. כך הסתיים סיפור "אוקבה".

איך מגיעים:

משכונת קדמת ראשון (גני אסתר), עולה כביש ליד סניף של קופת חולים מאוחדת ברחוב פיק"א. בראש הגבעה מגיעים אל מגדל המים ומכאן יש תצפית על השכונות החדשות. כדי לרדת אל חורשת הפיקוסים, ממשיכים מעט ברחוב שם יש פנייה ימינה לרח' רפפורט שיורד עד לעצי הפיקוס.

(פורסם בספר 'טיול ראשוני' – הוצאת עיריית ראשון לציון)

 

Share Button


אודות


'מקום/ הסכין של המדינה' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11