dubi zakai 203

מקום/ הגן הקשיש

משונה איך אני נתקל פעם ועוד פעם בלי כוונה בגן המקסים, גן השושנים

בשבוע שעבר בערב ירושלמי צונן הגענו להופעה בתאטרון ירושלים, זכרתי שליד התאטרון יש מגרש חניה גדול, לתומי חשבתי לחנות שם. שהגעתי ראיתי את הגדר והמנופים והבנתי שחניה תהייה כאן אחרי שיסיימו את הבניה (שנתיים, שלוש) ולכן נאלצתי לנדוד למקום חניה מרחוק מאוד. צדיקים מלאכתם נעשית ברגליים, אחרי שהחניתי את מכוניתי והלכתי לתאטרון, בדרכי חלפתי ליד 'גן השושנים', מאוד רציתי להתגאות בידע שלי, (לפני רעייתי) וספרתי באריכות על הגן, על ההיסטוריה ועל הספר שהגן מוזכר בו, אבל לא זכרתי את שמו. כל ההופעה הייתי מוטרד: מה שם הגן? בדרך חזרה למכונית עצרנו ליד הגן ולמדתי (שוב) ששם הגן: "גן השושנים". 'אם כבר אז כבר' ולמה לא להיזכר בכתבה על הגן היפה ולהציע לכם לבקר במקום ההיסטורי היפה.

dubi zakai 201dubi zakai 200

לעיתים נכנסת בי משובה מהולה בסקרנות, וכך, בדרכי ההולכות בירושלים נתקלתי בגן חביב, בשולי שכונת טלביה "גן השושנים". רגלי עייפו מהליכה וסקירת הבתים בשכונה היפה, הגן תאם את ההחלטה הנבונה להפוגה ברביצה על הדשא בצלם של עצי דקל נאי נוף. וכך בעייפות גדולה למדתי להכיר גן קסום שצופה אל המושבה הגרמנית ומאחור מזדקרים צריחים ומסגדים של העיר העתיקה. כמה שלטים העידו שהגן עתיק אבל שמו של הגן ניקר במוחי, ידעתי שנתקלתי בשם הגן באחד הספרים. רגע לפני שעיני נעצמו בצל ירושלמי נזכרתי: "מן המפורסמות היה שהחבר ברבש … היה נוהג לצאת מביתו בכל לילה בשעה עשר  בדיוק אל גן השושנים, מכיוון שאשתו אסרה עליו באיסור חמור לעשן בבית, ואילו הוא לא היה יכול להירדם בלא שיהמם את עצמו במנת ניקוטין הגונה כדי שלוש סיגריות… ואכן רבות מן ההצעות שהיה מציג בפני חבריו למועצה…נפתחו במילים, אמש, חברים, בעודי מטייל בגן השושנים ונהנה מהדממה ומהאוויר הנפלא של עירנו, נולדה אצלי אידאה מעניינת" (הקטע מספר על הרצון השכנה הטובה ואביו של המספר להיפרע מהחבר ברבש על היחס המזלזל לאביו של המספר), מתוך "ימיו ולילותיו של הדודה אווה" (אמנון דנקנר הוצאת אחוזת בית). בדמיוני אני ראה את השכנה חבושה בגרב ניילון על פניה, ואת האב שמנסה לעצור בעדה מלפגוע במנהל הלא חביב.

גן השושנים, המתואר בספרו של דנקנר נמצא בשוליה הדרומיים של שכונת טלביה, בין הרחובות פינסקר ודובנוב, הגן הוקם בסוף שנות השלושים ע"י הבריטים, קיימות עדויות בעיתון השקפה משנת 1906 שכתבה חמדה בן יהודה שהגן במתכונת הקודמת החל לפעול בתקופה העותומנית לקבלת פנים לעלייתו לשלטון של הסולטאן עבדול חמיד השני. בשלטון הבריטי היתה נוהגת התזמורת המשטרה הבריטית לנגן בו מדי שבוע, שתי פרגולות נבנו בגן וגם בריכת נוי ובה שייטו דגי זהב, אחרי הסתלקותם של הבריטים עיריית ירושלים ערכה במקום את הטקסים הרשמיים ואת קבלות הפנים ביום העצמאות, בשנת 1992 שופץ הגן בתרומת משפחת מוריסון, בריכת הנוי סולקה ודגי הזהב נשלחו לשייט במקום אחר ובמקום הוכנסו מתקני שעשועים לילדים החלטה שהרגיזה רבים מבני המקום שאהבו את השלווה בבריכת הדגים.

 

Share Button


אודות


'מקום/ הגן הקשיש' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11