dubi zakai 12

מקום/ בצל סוכתו

נחל ציפורי. לפני כמה שנים, מעט לפני ראש השנה, טיילתי עם בנותיי בעמק ובנחל ציפורי. הנחל, כמו היום זרם לאיטו, מסביב נגס קיץ יבש את גבעות המיוערות, אלה תרמו צבע ירוק לעמק היפה, מרכזו זורם הנחל ובצידי הנחל עלתה פריחה ירוקה. הטיול שלנו היה נינוח בשביל הצמוד לנחל, לאורך הדרך יכולנו לשמוע את פכפוך המים, להתבונן בצמחייה המיוחדת בשולי הנחל. צמחי מים ריקדו עם הזרם, צפצפות בודדות השתעשעו ברוח ועליהם לרגע הכסיפו ולרגע הפכו לירוק כהה, עצי אלון דוקרניים ולעיתים עצי האורן מיערות קקל גלשו אל גדות הנחל. כנחש ארוך ועבה התקרבו והתרחקו מטעי הרימונים, באותו הזמן רימונים ענקיים שסומק ורוד ואדום פיארו אותם. העוד אנו מהלכים מתבשמים מהיופי והרחש המים הזורמים ראינו כמה צבי מים רכי שריון נמלטו אל המים מהסלעים עליהם התחרדנו, מחשש שנפגע בהם, לא היתה לנו חלילה כוונה לפגוע אך גם לא יכולנו להסביר להם שמראם המתחרדן בשמש היה יפה בעינינו. המסלול שלנו התחיל בישוב היפה, אלון הגליל אמור להסתיים במערב, בגשר העתיק מעל הנחל ב"טחנת הנזירים", מקום יפה שנמצא על גדות נחל ציפורי. על ראשי הגבעות גולשים לנחל בתי הכפר הבדואי כעבייה. רחוק במערב מתקשט ראש ההר בתי הישוב נופית, גגותיהם האדומים הציצו מבין העצים הגבוהים.

dubi zakai 13

בעונה זו, מעט לפני ראש השנה, העמק המופלא הנמתח מאלון הגליל מערבה מתמלא בכתמים אדומים של הרימונים הכבדים התלויים על ענפי העצים. ככול שהתקדמנו מערבה גילנו עוד ועוד מטעי רימונים. למרות חיבתי המופרזת לעץ רימון ובעיקר לפריו לא הושטתי יד לעץ ולא קטפתי אפילו רימון אחד. מטעי הרימונים באזור שייכים ברובם לבני הכפרים בסביבה ביניהם חקלאי הכפר הבדואי כעבייה. וכך אנו מתקדמים בדרכנו, אני מתאמץ לדכא את תאוותי לרימון העסיסי. ובנותיי מאיצות לקחת רימון או שניים "אף אחד לא ירגיש תראה כמה רימונים יש לו". אני בדרכי ה'סבונית' עמדתי בפיתוי וחשבתי אולי נפגוש את החקלאי ונקנה ממנו מספר רימונים. וכדי להניע אותי מביצוע עבירה סיפרתי לבנותיי שחבר יקר שגר כאן במקום היפה מספר על שתי עונות נפלאות בעמק ובנחל: האחת בתקופת פריחת הרימון, סביב חודשי מאי אז עולים הפרחים האדומים נפלאים של עץ הרימון בנוסף לפריחת האביב המשכרת. ועונה שנייה לקראת ראש השנה, אז מבשלים על העצים הרימונים גדולים ואדומים שכמעט מתבקעים מרוב שהגרגרים לוחצים בפנים. בעוד אנו מהלכים ראיתי חקלאי בשטח המטע, ברכתי אותו בשלום וגם כמה משפטי נימוס ושאלתי אם אוכל לרכוש ממנו כמה רימונים. הוא חייך והזמין אותנו לשבת בצל סוכתו, נכנסנו לסוכה מסודרת הוא הכין קפה טעים, אשתו הכינה פיתה וריפדה אותה בלבנה טעימה. שוחחנו על המקום, על בניו שנטשו את הכפר לצאת ללימודים בחו"ל, על הגעגועים לילדים וכמובן על הרימונים. הוא סיפר לי שמכאן ליד נחל ציפורי ומעמק הרימונים (ליד צומת בית רימון) יצאו רימונים בתקופות קדומות ליבשת אירופה, לקראת סיום האירוח הנדיב ביקשתי לקנות כמה רימונים הוא חייך ואמר לי שמונחת שקית בפתח הסוכה מוכנה עבורי עם רימונים, שבקשתי לשלם הוא חייך: "לא לוקחים כסף מאורחים."

Share Button

אודות


'מקום/ בצל סוכתו' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11