dubi zakai 300

יוני קלרמן/ מסיח הדעת

יוני שלנו, דמות חינוכית, משקיע מזמנו ומעצביו ללא תמורה, מתאמץ עבורנו, עולה לבירה אל ועדות הכנסת לגלות שהצעת חוק חשובה נעלמת עם פיזור הכנסת. אין פלא שחזר עצבני. …

בשבוע שעבר ביקרתי בכנסת, לרגל כנס למלאת 20 שנה לארגון "בטרם", ארגון שפועל למען עולם בטוח יותר לילדינו. הזיקה שלי לארגון זה נובעת מהעובדה שהוא מטפל גם בתחום התחבורה, כולל בטיחות הסעת ילדים במכוניות, ולאחרונה גם אופניים חשמליים על כל הסכנות הכרוכות בהם.

הדוברים בכנס – שלא היה קשור לתחבורה – דברו הרבה על העולם הדיגיטלי החדש, ועל המציאות הוירטואלית החדשה שילדינו, וגם אנחנו, אם להודות על האמת, חיים בה. וזה הזכיר לי את הביקור האחרון שלי בכנסת, שהתקיים בערך לפני 10 שנים, כשאריק שרון עוד היה ראש ממשלה.

הביקור אז היה בלשכתה של חברת הכנסת דאז, גילה פינקלשטיין, שהייתה האדם היחיד במערכת הפוליטית והעסקית שהייתה מוכנה לשתף אתי פעולה ולהציע הצעת חוק שדנה בנושא הטלפון הסלולרי. הצעת החוק דרשה לכלול בכל פרסום ובכל אריזה של טלפון סלולרי אזהרה בזה הלשון "אזהרה- הדיבור בטלפון נייד בזמן נהיגה מסכן את הנהג, את הנוסעים ברכב ואת המשתמשים בדרך".

ההיגיון מאחורי הצעת החוק היה שצריך להביא למודעות הציבור את העובדה שהשימוש בסלולרי בזמן נהיגה הוא מסוכן, אפילו מסוכן מאוד. הטלפון הסלולרי מסיח את הדעת, והסחת דעת גורמת לתאונות. נהג שנוהג ומדבר בטלפון בו זמנית שקול מבחינת התגובות שלו לנהג שיכור! לצערי, התקנה שהתקינה הממשלה לפני קרוב ל-20 שנה על איסור השימוש בטלפון ברכב ללא דיבורית חינכה את הציבור לחשוב שהדיבור באמצעות דיבורית הוא בטוח, אבל אין דבר רחוק יותר מהמציאות – ואת זה הצעת החוק הייתה אמורה לתקן. ואם זה היה נכון לפני 15 ו-20 שנה, זה נכון שבעתיים היום, כשהטלפון הופך להיות חלק בלתי נפרד מההוויה של כולנו, וההתעסקות שלנו אתו חדלה מזמן להיות רק בשיחות ומסרונים כפי שהיה אז.

היום כבר ברור לכולם יותר מתמיד מה שלי היה ברור כבר לפני 10 ו-15 שנה, שהחיבור בין הטלפון הסלולרי למכונית הוא צרה צרורה. ואז עוד לא היו אפילו סמארטפונים, שהעלו את הבעיה לרמות בלתי נסבלות. אין יום שאני – ומן הסתם מישהו מכם – לא נתקל בזמן הנסיעה בבעיה שקשורה לטלפון; בין אם מדובר במכונית שעומדת ברמזור והנהג לא מתחיל לנסוע כי הוא עסוק בטלפון, או בנהגים שנוהגים בצורה לא עקבית, מאיצים ומאטים, מזגזגים וכו', או צורות רבות אחרות של היסח הדעת שנגרמות כולן כתוצאה מהשימוש בטלפון הסלולרי. (ואני לא רוצה להזכיר אפילו את רוכבי האופניים החשמליים שרוכבים כשהם מדברים בטלפון, כי כמה אפשר להתעצבן בכתבה קטנה אחת…..)

החוק שהעלתה ח"כ גילה פינקלשטיין לא הגיע אפילו להצבעה בכנסת, כי אותו מושב של הכנסת התפרק בדיוק יום לפני שהוא היה אמור לעלות להצבעה, ובכנסת שאחריה גילה פינקלשטיין כבר לא הייתה ח"כית, וכל חברי הכנסת שפניתי אליהם, כולל אלה שחתמו על הצעת החוק, לא הסכימו להרים את הכפפה.

יש מצב שבו הצעת החוק תהיה מיותרת; זה יקרה כשכל המכוניות יהיו אוטונומיות, וינהגו את עצמן, והיושבים בהם יוכלו להגשים את חלומם ולהתעסק בסמארטפון לאורך כל הנסיעה מבלי שיהיו לכך השפעות שליליות. אבל עד אז, נמשיך כולנו לסבול, להיפגע, ואולי אף להיהרג, בגלל אותו מכשיר קטן.

Share Button


אודות


'יוני קלרמן/ מסיח הדעת' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11