DCIM - 9

חיים בן כוזרי/ שייט למרגלות הר הגעש

כעין פתיח. כידוע, (או לא ידוע), חלק מחיי מוקדש לאהבה לים. כמאוהב אני משתדל למצות את מה שאפשר (במסגרת היכולת הפיסית והכלכלית) בים. בין השאר גם השייט ביאכטות מפרש, זה חלק מהאהבה שנדבקתי בה. לכן החלטתי בין שאר הכתבות המגוונות באתר הכנסתי בתפריט הראשי (תחת גג רכב) תחום חדש מיוחד לשייט. במקום זה ארכז את כל הכתבות של שייט שלי. אבל, לטעמי, זה לא מספיק, ביקשתי לי גם שחקן "רכש" שמשיג אותי בהגשמת חלום השייט. חיים בן כוזרי, בימים רגילים הוא איש פוג'י פילים בישראל ובימים של כיף והנאה הוא שייט, סקיפר מאוהב בים שמנהל יומני מסע מדויקים ומסודרים וגם צלם מוכשר, בקיצור איש כלבבי. בקשתי מחיים שיתכנס לאתר שלי, נעלה את פלאי מסעותיו ביאכטות, (בדרך כלל ספינות שכורות מסוג קטמרן) במקומות שונים בעולם.

אני מקווה שתהנו מהחידוש, גם אותם אלה שלא בדיוק מתחברים לים, דרך יומני המסע שלו אתם יכולים להגיע בעזרת המילים והתמונות כמעט לשייט מבלי לקום מהמחשב. דרך הכתבה והתצלומים תכירו גם מקומות מיוחדים שטכנית קשה להגיע לשם עם אוטו. האתר שלנו dubi-zakai.com מאמץ בחיבוק ימי (וקשר הצלה) את חיים, את הכתבות ואת הצילומים. (דובי זכאי)

DCIM - 13

ועכשיו יומן המסע של חיים …

דמיינו, אתם עוגנים במיפרצון חביב באיים האיאוליים, קבוצה של איים וולקניים מצפון לסיציליה. הייאכטה שלכם מתנדנדת קלות בגלי הים הרכים, הים נוח, רוח קלה מסובבות את הייאכטה העוגנת. אנו ממש רגע לפני ארוחת הערב על הסיפון, ריחות משכרים עולים מהמטבח, כולם כבר מקולחים, שזופים ובעיקר רעבים. זהו אחד הימים האחרונים לשייט, אנו מתכוננים לארוחה טובה אחרי יום שייט מרתק. ברגעים אלה השמש האדימה את השמיים, כבר הודלקו האורות על הייאכטה שלנו, גם ייאכטות שכנות הדליקו אורות. על גלי הים זורמת אלינו מוזיקה איטלקית עליזה מייאכטה רחוקה. שלווה קסומה. מישהו קורא לכולם להתכנס לארוחת הערב. הסקיפר, (זה אני), נושא נאום חגיגי, כעין סיום/ סיכום של השייט שלנו. בחוץ כבר יורדת החשיכה, ההרים מסביב נראים דקים ושחורים, מגזרת נייר. בקבוק השמפניה המצונן היטב בידי, אני נאבק עם הפקק התוחם את הבקבוק. ברגע שהפקק של שמפניה עף בבום חזק, התווסף לרחש השמפניה המבעבעת והגולשת קול רעם חזק. כולנו מיהרנו נדחקנו אל הסיפון, השמפניה בידי ואנו מתבוננים אל החשיכה שהוארה מאש חזקה על אחד מהרים הרחוקים, אש אדירה, התפרצות להבות שעולות מראש ההר לשמיים. זו עוד אחת מהתפרצויות הוולקניות של האיים. עמדנו דוממים מול היופי מבטים איך השמים השחורים מוארים באש גדולה, אדומה. עד שמישהו אמר: "קדימה האוכל מתקרר". נראה לי סיום נאה למסע נפלא.

לאחר מסע שייט בן שבוע באיים האיוליים, החלטתי להוציא יומן שייט על מנת להפיץ את בשורת האיזור הייחודי, אתחיל מהסוף, השייט היה מאלף, איזור מרשים, ים פתוח ונוח ( בימים בהם היינו באיזור), ובהחלט ממולץ בחום, חיזוק חיובי לכל הצוות שעבור חלק זו הייתה התנסות ראשונה או שנייה בשייט של שבוע על הים, וכמובן תודה רבה לסקיפר שהיה חלק מהצוות, נהוראי וייסלר.

מפת המסע מציגה את המסלול המתוכנן לפי ימים, הקטמרן מסוג LAGOON 400 S2 היתה מודל2016,  מצויידת בארבעה חדרים ושירותים בדינגי גדול ומנוע חדש. עבור הספינה זה היה מסעה השלישי, כך שקיבלנו יאכטה מהניילונים.
לשמחתינו חברת הצ'רטר SPARTIVENTO אשר שוכנת במרינה פורטורוזה שבצפון סיציליה שיתפה פעולה, ואיפשרה צ'ק-אין ביום ו' אחה"צ ( נדיר מאוד) כך שיכולנו להנות מהיכטה 7 ימים שלמים.

DCIM-4DCIM - 15

יום א'- יצאנו בשייט ישיר לכיוון האי וולקאנו ( Volcano), שארך כארבע שעות על מפרשים ומעט מנוע לקראת הסיום, בוולקאנו פורטו נקשרנו וירדנו לביקור בעיירה Volcano Porto – שבצפון האי), למען האמת, אי אפשר היה להתאפק ולמראה פסגת הר הגעש המעשנת קמעה, והדרך הכבושה במעלה ההר, החלטנו ברגע לשנות תוכנית, ובמקום לרחוץ במי הבוץ הוולקניים בשעתיים הבאות החלטנו להעפיל לפיסגה הגעשית הרדומה משהו… החוויה בפיסגה היתה ייחודית במיוחד למי שזה לו הביקור הראשון בלועו של הר געש המעשן גופרית באופן תמידי, ובפולסים של עשן גופרתי המכסים את הפיסגה – יש משהו מיוחד. הירידה הייתה מהירה, משום שכמעט תמיד ירידות קלות יותר מהעליות, וגם משום שהנוף הכפרי והימי הרגיעו את העין והנפש, בדרך נתקלנו בפרחים המאוקלמים לאי ותפסנו תמונות מדהימות של המפרץ העמוס ביאכטות.

יצאנו מהמפרץ עברנו על פתחה של תעלת פראגליוני שבין האי ליפארי ו-וולקנו ונכנסנו לאי ליפארי, שם עגננו בנמל Marina Corta כדי לסקור תרבות ו- גסטרונומיה מקומית, היין המפורסם הסיציליאני ( המלבסיה- לא הוריד אותנו לקרשים, הוא בסדר אבל לא יותר), האוכל באחת המסעדות הממוקמות מסביב למעגן היה מצויין ואף סביר במחיר והסימטאות בכפר הגדול היו מצויינות להליכה נוחה, אף בשעות הלילה המוקדמות. עבודות הקרמיקה ( פנים צבעוניות המעטרים כלי קיבול גדול- משהו הדומה לאגרטל , אך מאוד יייחודי) המיוחדות לסיציליה וסביבתה שוו את ליבי.
לינת לילה לאחר יום עמוס אך מרתק מבחינת התוכן, בנמל בליפארי, היתה מעולה, והכנה מצויינת ליום השני לשייט.

את יומינו השני בשייט התחלנו בשעת בוקר מאוחרת ( 08:00 לערך), למעט דורון אשר באופן קבוע השכים טרום זריחה( 05:30) כדי לברך את השכמת השמש ( מנהגו משנים…) ואנו מצפים לתמונות הזריחה המשתקפת בים השקט מפרי מצלמתו. גם ארוחת הבוקר היתה של עצלנים, חלב + שיבולת שועל אפויה וסלט פירות.

לשמחתי הצוות החל להתאקלם בפעולות השוטפות היוםיומיות של הפעלת היאכטה ואף נותר זמן לכל אחד לעצמו [ FACEBOOK/אוכל, דייג( שלצערי לא העלה כלום), כביסה וכו' ] . צופה על המעגן במפרץ ליפארי, מצודה מקומית עתיקה הממוקמת על גבעת סלעים.

DCIM - 7Vlcano golf

היעד הקרוב היה האי פנריאה, מהקטנים שבליפריים, אולם עם נוכחות מעניינת המתבטאת במקבץ סלעים המצויים צפונית מזרחית לאי והיוצאים מהים ומתרוממים לגבהים יפים, קיימת אפשרות להגיע עם היאכטה סמוך מאוד אליהם הואיל והים די עמוק גם בסמיכות להם. יצאנו לשייט קצר לכיוון פנריאה, באחד המפרצים בדרומו של האי הורדנו דינגי ועשינו סיבוב קצר, ומשם המשכנו לכיוון ליסקה נֶרה – סלע מרשים המתרומם מהים וקורא לכולם " בואו לראות אותי", רחצה ושייט מהיר לליסקה ביאנקה המציין תופעה דומה לליסקה נֶרה אולם בעל נוכחות גדולה יותר,

כסיימנו, שטנו בנחת לכיוון מפרץ פנריאה, במפרץ מספר לא גדול של יאכטות הקשורות למצופים, וחברה הנותנת שירותי היקשרות למצופים מציעה במחיר העגינה גם שירותי מוניות ימיים הכלולים במחיר לאורך כל היממה ואף: 24/7!!!

מובן שלקחנו, אפילו גילינו כי לנהג שלנו יש חברה ישראלית בשם אחינועם ניני.
הביקור בפנריאה היה מאלף, אי ללא תחבורה למעט קטנועים ותלת אופן ( טוּקטוּק) סימטאות ציוריות, אוכל טעים ומשביע , ואדיבות מפתיעה יחסית למקומות אחרים באיוליים.

ביום השלישי לשייט- במקרה חל יום הולדתי, והצוות הפתיע בבלונים + כובע קפטן והרבה איחולים לבבים- הועמדתי בקצה הסירה וצולמתי כשברקע הסטרומבולי המעשן.
היום תוכנן להגיע לנקודת הקיצונית באיוליים, שהיא האי הוולקני הפעיל סטרומבולי, באי 2 כפרים, אחד למרגלות ההר ושמו כשם ההר ( הגדול שבין השניים) והשני בדרום האי ונקרא GINOSTRA , הגישה לג'ינוסטרה בעייתית, אלא אם כן משתמשים ברציף השייט המיועד למעבורות/רחפות, אשר באופן עקרוני אינו מותר ליכטות פרטיות / צ'רטר.
הכפר בנוי על מצוק כעשרים-שלושים מטר מעל פני הים, והגישה אליו היא במדרגות הסמוכות למעגן סירות הדייג ו/או הרציף למעבורת, חלפנו לידו והמשכנו לכיוון צפון האי בדרך עברנו על פני ערוץ שפך הלבה, הורדנו דינגי והתקרבנו לנקודת השפך, אחת ל10-15 דקות, הלוע פולט עשן כהה ההופך לענן הרובץ מעל ללוע עד שהרוח מזיזה אותו, מצליחים לזהות כמעט בכל התפרצות מהעמדה בה התמקמנו, את האבנים המושלכות על דופן ההר עד כניסתן לים, האבנים אינן גדולות כך שאין סיכון בהתקרבות מצד הים.
לפני הגיעינו לכפר סובבנו את האי הפיצפון סטרומבוליקו, אשר ניתן לעלות לפסגתו במדרגות, בראשו מיגדלור הסמוך לפסל טיבעי אשר מזוית מסויימת דומה לראש של "שד" .

המשכנו לכפר סטרומבולי, אשר סמוך אליו מצד הים נערמו כ-30 יאכטות חלקן הגדול בעגינה, ומיעוטן נקשרו למצוף, העומק סמוך לחוף משתנה די מהר מ-4 מ' ל- 30מ' ויותר, והאדמה חולית רכה מאוד, בניסיונות העגינה העברנו זמן ארוך, ולאחריו אף הרפתקה אשר אילצה אותנו לוותר על העגינה למרגלות הכפר ולצאת לכיוון שפך הלבה ( בו ביקרנו קודם עם הדינגי ) על מנת להתבונן בהתפרצויות לאחר החשיכה, בימים בהם הפסגה (אשר גובהה מעל 900 מ' אינה מכוסה בעננים), ניתן לראות את הבזקי האש של ההתפרצות, ההתפרצות קורות בלוע הנמוך יותר שגובהו כ- 760 מ', בלילה בו ביקרנו הפסגה הייתה מכוסה לסירוגין בענן,  ובפעמים בהם היתה חשופה המחזה היה ייחודי ומרהיב. בהמשך הלילה הפלגנו עד לפנריאה, ושם נקשרנו למצוף לעגינת לילה.

יומן שייט באיים האיוליים- יום ד'
ראשית עליכם לראות את התמונות, כיוון שהתמונה הראשונה היא צילום שקיעה מליל אמש בסטרומבולי, לאחר שהיה בת כשעה וחצי למרגלותיו תוך צפייה בפיסגה הפעילה ובהבזקי ההתפרצויות ולנסות לצלמן, המשכנו לפנריאה לחניית לילה.
השכמה בפנריאה בשעת בוקר מאוחרת לנוף מוכר(כידוע בפנריאה נקשרנו למצוף גם בלילה הקודם), התארגנות מהירה ליציאה והפלגה בקורס לכיוון האי הגדול השני בקבוצת האיוליים, סלינה ללא החלטה מוקדמת היכן נבקר קודם באי והיכן נחנה חניית לילה.
ביום זה, הצוות הראה כוונות רציניות להשתלב בהשטת הספינה, תוך כדי לימוד מעשי בעקרונות השייט, דורון היה הראשון ואחריו תפס פיקוד ניסים, ובימים הבאים הפגינו הנשים את כישורי השייט שלהן גם כן. ארוחת בוקר מושקעת הוכנה תוך כדי שייט, וגם האוכל עשה דרכו את הקיבה תוך כדי שייט, כאשר אחד מאנשי הצוות השיט והיתר אכלו – אחרת מה הטעם בהכשרת הצוות ביכולת להשיט ?

האי סלינה בולט בנוף בגלל שתי פסגותיו ( ניחשתם- שני הרי געש רדומים מזה אלפי שנים), האחד- אשר למרגלותיו שוכן הכפר הגדול סנטה מריה סלינה, והשני למרגלותיו הכפר פולארה. אנו התחלנו בצידו הדרומי של האי חלפנו על פני הכפר לינגוואה, אשר לצידו בריכה משולשת של מי ים, והמשכנו להקיפו מדרום => לצידו המערבי ואח"כ לצפונו. חלפנו על פולארה עברנו על פני קאפו פארו המתהדר ב"רגל הפיל" היוצרת חלון ענק בסלע סמוך לים והמשכנו על פני צפון האי למלפה המפוזרת בחלקה על מצוק, בדרך חלפנו על פני אצבע אלוקים אשר גילפה בסלעי הלבה של האי המתרוממים מעל לים ציורים שונים אשר כל אחד ויד הדימיון שלו לתאר מה תיאורה של היצירה האלוקית. משם לקראת ערב לסנטה מרינה סלינה, לביקור בכפר ולסיור בסימטאותיו.

יומן שייט באיים האיוליים יום ה'
יום זה, מעט תיעתע בנו מזג האוויר, המטרה המקורית היתה להגיע לאי פיליקודי הנמצא צפונית מערבית לסלינה.

המסלול לפיליקודי כ- 18 מייל, האמורים לעבור בכ-4 שעות שייט רציף בהנחה שהרוח עימנו ונוכל להנות משייט מפרשים שקט ונוח. אולם הרוח היתה קידמית, הים החל להעלות בירבורים ( אומנם קלים, אך מעט גלי), הרוח התחדדה לקידמית מליאה, דבר שאילץ אותנו לאחר שעת שייט ראשונה, לוותר על מפרש לעבור למנוע ועם זאת להאיט את מהירות השייט.

סה"כ השייט נמשך כ- 5 שעות, התארך בשעה מעבר למתוכנן, אולם בגלל הים והרוח התוכניות לשחיה סמוך לסלע הענק המתרומם סמוך לחופו הדרומי של פיליקודי לגובה של 50 מטר, זכה לביקור חזותי בלבד וכך גם נאצלנו רק לצפות בפתחה של המערה הכחולה של שור הים( Grotta del Bue Marino)- וחבל…

כיווננו את היאכטה לנמל פיליקודי ובשעה 12:00 לערך לאחר ארוחת בוקר מצויינת ומושקעת ע"י הצוות נחתנו נחיתה רכה ונקשרנו למצוף במפרץ יפה ולא עמוס.
הכפר יפה, הרבה פחות מתוייר מהאיים הקודמים, ועם זאת ההיקשרות למצוף ושירותי הטקסי של הקושר ( 24/7) אינם שווים את 80 היורו שהיה עלינו לשלם.
הכפר בנוי בשתי ריכוזים- האחד סמוך לים וזהו החלק הקטן, כאשר חלקו הגדול נמצא על ההר ( כמובן הר געש- אבל כבוי), הטיפוס יכול להתבצע במדרגות או ברכב ( בתוספת תשלום כמובן), אנו בחרנו באפשרות הראשונה ולאחר טיפוס של כ- 600 מטר החלטנו לחזור , הבטן קירקרה שוב, והמחזה של בתי הכפר על ההר לא היה שווה את המאמץ.
הצטיידנו במצרכים במכולת המקומית, והלכנו לסעוד במסעדה המקומית ( אחת משלוש בחלק זה של הכפר.(

למחרת התיכנון הוא להשכים בחמש וחצי בבוקר, כדי להתחיל את מסענו חזרה לכיוון פורטו רוזה, אם התנאים יאפשרו שייט מהיר, יתכן ונעביר רחצה באחד המפרצים המבודדים בהם עדיין לא ביקרנו באי ליפארי- לילה טוב וחלומות פז.

ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי, המסע לקראת סיום, בוקר השכמה ב-05:30, כל הצוות על הרגליים בהתראה קצרה, בזריזות בודקים את הספינה, מתכוננים להתנקות מהמצוף אליו נקשרנו אתמול והופפפ אנחנו בתנועה בכוח המנועים לכיוון כללי מזרח דר' מזרח, כאשר אנו מתוכננים לשוט במיצר שבין ליפארי ו- וולקנו. בליפארי לא חפרנו מספיק, והרעיון שמתגבש הוא לעבור שם עוד שעתיים שלוש- אם תנאי השייט יאפשרו- בביקור באיזה מפרץ מבודד ולשחות.

סה"כ הים היה רגוע מאוד, רוח נעימה , שמש זורחת ומלטפת ויום חמים הפציע. הספינההתקדמה בקצב של 7.2 מייל/שעה ואם נמשיך בקצב זה תוך שעתיים וחצי נגיע ליעד הקרוב, לאחר כשעת שייט וההכנות לארוחת בוקר בעיצומן, נהוראי אשר היה על ההגה החל צועק- דולפינים בשעה 10 ( כלומר צפונית אלינו), כולם עזבו הכל ועלו לסיפון, שלושה דולפינים התחרו בספינה והשאירו אותה הרחק מאחור… כל קריאותינו לדולפינים לחזור לתחרות היו ללא הועיל, נעלמו כלעומת שבאו, אנו חזרנו לפעילותינו והתיישבנו לאחר זמן קצר לארוחת בוקר.

DSCN4974 (Copy)

באמצע הביס השלישי נהוראי שוב מכריז דולפינים בשעה 12 ( כלומר לפנינו), הפעם חגגנו בחברתם של כ-10 עד 12 דולפינים אשר ביניהם היתה אמא עם שני דולפינים צעירים, כולנו פצחנו בקריאות עידוד לדולפינים, חבטנו בדופן הספינה, והתענגנו במשך כ-10 דקות תמימות תוך תחרות מעניינת עם הדולפינים שחלקם נהנה להתחכך בחרטומי הקטאמרן, והיתר סתם קיפצו מעל המים וחזרו לצלול.

החוויה היתה שווה, ואף יותר מכך.
לקראת השעה 11 כמעט ועברנו את ליפארי, והוחלט להכנס למפרץ שקט ומוגן בוולקנו, ממש בסמוך למיצר החוצה בין וולקנו וליפארי, מדהים ביופיו סלעי ועמוק מאוד, על הסלעים שמסביב התגודדו שחפים רבים והמעוף שלהם רק הוסיף לאווירה הנעימה והמיוחדת.
לאחר רחצה ומנוחה קלה המשכנו לכיוון פורטורוזה, ונכנסנו למרינה בשעה ארבע אחה"צ, תדלקנו וניקשרנו לרציף.

צוות הקבלה של Spartivento קיבל אותנו בזריזות, עבר על הספינה, ספר מלאי, בדק מפרשים מנוע, שירותים ואישר את קבלת הספינה.

לאחר לינת לילה ביאכטה התפנינו לקאטניה והתמקמנו במלון במרכז העיר – טיפ למבקרים במקום, קאטניה נחמדה, אבל לא יותר מזה, אסור לוותר על טעימת ארונציני (כדור גדול של אורז מבושל ומטוגן בשמן עמוק, אשר במרכז הכדור שלוש אפשרויות מילוי: חצילים ברוטב עגבניות, בשר,פטריות)- הדבר הזה פשוט ענק!!!
והביקור בכפר טראומינה ( שלמרגלות הר הגעש אתנה), היה שווה לגמרי ושם בכיס הקטן את כל קאטניה…
ולהתראות בשייט הבא!!!

(תצלומים: חיים בו כוזרי)

Share Button



'חיים בן כוזרי/ שייט למרגלות הר הגעש' יש תגובה 1

  1. 15/06/2017 @ 12:58 חיים בן כוזרי

    דובי היקר, אני קצת נבוך מהכבוד הרב שחלקת לי, אין ספק שהשייט ההרפתקני והמענג באיוליים הוסיף ניסיון וחשק אינסופי לשיוטים בעתיד, אני בטוח שהשייט המשותף המתוכנן בקרוב יביא חשק לעוד רבים אחרים בעיקבות השיתוף באתרך.

    Reply


?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11