dubi zakai

דעה/ פקקי התנועה- רמז לבאות

יוני קלרמן ערך נסיעת מבחן למשאית 'הינו' (של טיוטה) בשפלה הדרומית, בדרך למד על בשרו ועצביו את טעמם הרע של פקקי התנועה, וגם למד כמה מכוערת וברברית התנהגותם של כמה נהגים שמביאים את הסעיף לכל הנהגים שומרי החוק. ואיפה המשטרה? אתם יודעים את התשובה….

 לפני מספר ימים נסענו בנסיעת מבחן למשאית חדשה, בשפלה הדרומית, שנקלענו מבלי שהתכוונו למה שנראה כפקק תנועה לא מוסבר. הדבר היה בכביש 383, שמתפתל בין פארק בריטניה שמדרום לבית שמש ועד לכפר מנחם בואכה צומת ראם, היא מסמיה. הפקק היה ארוך וקצהו לא נראה לעין. חככנו בדעתנו עם לבצע סיבוב פרסה – לא דבר פשוט, כשמדובר בכביש צר ומשאית – אבל התעודדנו מהעובדה שבנתיב הנגדי דווקא נסעו מכוניות, מה שהעיד לדעתנו על כך שגם מהכיוון שלנו צריכה להיות תזוזה. המכוניות הפרטיות שבפקק עשו את דרכן לשבילי העפר מימין ומשמאל, אבל עם משאית זו אינה ממש אופציה.

אבל הייתה תזוזה קטנה גם מכיווננו. איטי. אבל תזוזה. אך כשחלפו הדקות, ועברה לה רבע שעה, ואח"כ חצי שעה, התחלנו להבין שמה שקורה פה זה יותר מסתם פקק. ירדתי מהמשאית ועשיתי את דרכי ברגל, בחום של 34 מעלות, אל עבר ראש הטור, לאט לאט, משיחות עם נהגים שהיו תקועים לפנינו, הגיעו התובנות הבאות:

  • מדובר בפקק שהתחיל הרבה לפני שאנחנו הגענו לשם; אנחנו נתקענו בסביבות השעה 13:30, ואנשים דיווחו שהפקק קיים כבר משעה 11:00 בערך.
  • הכביש היה חסום לחלוטין, משני צדדיו. התנועה שאנו ראינו בנתיב הנגדי הייתה של מכוניות שעשו סיבוב פרסה, ומשאיות שהגיעו לראש הפקק, שם היה צומת, וסבו גם הן לאחור.
  • הסיבה לפקק הייתה תאונה קטלנית שארעה בקצהו השני של הכביש, באזור המפגש שלו עם כביש 3.
  • לאף אחד לא היה שמץ של מושג מתי העסק ייגמר. ברדיו, בדיווחי התנועה, לא היה שום דיווח על הפקק, שהקיף בינתיים עשרות, אם לא מאות, כלי רכב, והשתרע לאורך קילומטרים רבים. התקשרנו לגלגל"צ, ושם נאמר לנו "מדובר בפקק שייפתח בעוד מספר דקות". לא היה ולא נברא. התקשרנו למשטרה, ושם התשובות היו עוד יותר עמומות.

הצלחתי להגיע רגלית עד לראש הטור, ושם עמדה ניידת ובה שוטר וחסמה את התנועה. "מה קורה?" שאלתי את השוטר. "הייתה תאונה עם הרוג, והמשטרה חוקרת". "כן" עניתי לו, "את זה כבר כולם יודעים, אבל זה קרה לפני יותר משלוש שעות" (השעה בינתיים כבר הייתה שתיים וחצי, וחגגנו כבר שעה בפקק). "תבין, מדובר בתאונה עם הרוג, ויש לחקור אותה, וזה לוקח זמן, אבל הכביש צפוי להיפתח בחצי השעה הקרובה." הצחקתני.

התקשרנו שוב למשטרה, ושאלנו אותם מדוע הם אינם מציבים ניידת בכניסה לכביש כדי לחסום את התנועה, ולמנוע מעוד ועוד כלי רכב להיתקע בפקק, אבל תשובה לא הייתה להם.

כעבור כחצי שעה נוספת הגענו גם אנחנו סוף סוף לראש הטור, הסתובבנו וחזרנו כלעומת שבאנו, כשאנו חולפים על פני טור אינסופי של רכבים, בעיקר משאיות, כי המכוניות הפרטיות עשו סיבוב פרסה או ברחו לשבילים. בשעה זו, למרות שהשעה הייתה כבר 15:00, עדיין היו כלי רכב שהצטרפו לפקק, כי גם אז, כבר יותר מארבע שעות לאחר התאונה, עדיין לא המשטרה, לא גלגל"צ, לא אף אחד חשב שכדאי אולי להתריע לנהגים לא להיכנס לכביש הזה.

ואני חשבתי לעצמי: אם ככה מנהלת משטרת ישראל אירוע פשוט יחסית, מה היא תעשה במקרה חמור יותר? אנחנו מפקידים את ביטחוננו בכבישים בידי המשטרה, וזה מה שהיא מסוגלת להפיק? תשובות מגומגמות בטלפון, חוסר ידיעה בשטח – לא דברים שתורמים לתחושת הביטחון. מה הבעיה להתקשר לגלגל"צ ולתחנות רדיו אחרות ולבקש מנהגים שלא להגיע למקום? מה הבעיה להודיע לנהגים בפקק שעדיף שיסתובבו, ואולי אפילו לסייע להם להסתובב, כדי שלא יאבדו שעות יקרות? במלים אחרות, מה הבעיה לנהל את האירוע, ולא רק להיות משתתפים פסיביים בו?

אבל הסיפור שלנו לא נגמר, לאחר שנחלצנו מהפקק הגדול בכביש 383 דרומית לבית שמש, נקלענו לפקק אימתני בבית שמש. לא ברור מה מקור הפקק, כנראה הוא קשור ככל הנראה לעבודות המתבצעות בקטע הכביש שבין הכניסה הראשית לבית שמש לבית צומת שמשון, או לעבודות להקמת המחלף בצומת שמשון עצמה. אבל הסיבה לא באמת חשובה, חשובה התוצאה, והיא פקק שמתחיל דרומית לכניסה הראשית לבית שמש, ליד מרכז הקניות 'ביג', שם עמדנו ברמזור מבלי יכולת להתקדם. הרמזור התחלף מירוק לצהוב ולאדום וחוזר חלילה פעם אחרי פעם מבלי שאנחנו התקדמנו כהוא זה.

בצר לנו פנינו ל'וויז', אותה מערכת ניווט אגדית שמראה לך את הדרך הטובה ביותר לעקוף את הפקקים. הבעיה היחידה היא שהיא לא מראה זאת לך בלבד, אלא לכל עם ישראל. וכך מצאנו את עצמנו כעבור מספר דקות בפקק אחר, שאורכו 800 מטרים (כך אמר וויז), לפני צומת בה היינו אמורים לפנות ימינה.

כמו כל נהג ממושמע, נסענו בנתיב הימני, כמובן, זה המוביל לפניה ימינה. הנתיב השמאלי, זה המוביל לפניה שמאלה, היה ריק כמובן, כי כל הנהגים שהיו שם רצו גם הם לנסוע ימינה. אבל נתיב ריק הוא כמו פרצה קוראת לגנב, ואכן כמות גדולה מאוד של גנבים – נהגי מכוניות פרטיות בעיקר – התקדמה לה ללא הפרעה בנתיב השמאלי, ואז "חתכה" בגסות לתוך הנתיב הימני. וכך אנו צופים בתור בנתיב שלנו שמתארך במקום להתקצר, וכל שאנחנו יכולים לעשות זה לנהוג נהיגה דפנסיבית, כלומר לצמצם את הפער מהמכונית שלפנינו כדי שהנהגים החותכים ייאלצו לחפש מקום אחר לבצע את העבירה שלהם.

אבל גם העובדה שנהגנו במשאית לא קטנה, וגם העובדה ששמרנו על מרחק מזערי עד אפסי מהמכונית שנסעה לפנינו, לא הרתיעו נהג של מכונית פרטית אחת, שהתעקש להחדיר את חרטום מכוניתו ממש מתחת לפגוש הקדמי שלנו. אתם בוודאי מכירים מצבים כאלה, ואני בטוח שגם אתם, כמונו, מוותרים בסוף ונותנים לפורץ להשתלב כדי למנוע פגיעה במכוניתכם.

זה כנראה היה גם ההיגיון שהנחה את הנהג החותך. הוא בוודאי חשב לעצמו "הם יישברו קודם", והמשיך לנסות ולהידחק. אבל מה שנשבר קודם הייתה המראה הימנית שלו, אותה הוא פשוט תקע בפינת הארגז של המשאית. אנחנו היינו בטוחים שהוא יעצור מייד את מכוניתו וייצא ממנה בצעקות (כי מי שלא צודק, צועק), אבל למרבה ההפתעה הוא פשוט המשיך בנסיעה בנתיב השמאלי. מכיוון שלנו לא נגרם כל נזק, המשכנו גם אנחנו בנסיעה, או בזחילה ליתר דיוק.

מנוסתו של הנהג, כך מסתבר, לא הייתה קשורה להבנה שלו שהוא אשם בתאונה, אלא כנראה לניידת המשטרה שבדיוק הגיחה מאחור בנתיב השמאלי, ואיימה באמצעות מערכת הכריזה שלה על כל הנהגים שמנסים לחתוך שהיא רושמת את המספרים שלהם – איום סרק, כמובן, אבל מסתבר שהוא אפקטיבי.

כמה מאות מטר מאוחר יותר, אחרי הפניה, ראינו שוב את הנהג הפוגע. הוא השלים כנראה את פריצתו לנתיב הימני, ואז החנה את מכוניתו בצד, יצא ממנה תוך שהוא מנפנף בידיו באיום וצילם את המספר של המשאית שלנו. זו הפעם הראשונה שאני נתקל בנהג שפוגע ברכב אחר ואז אץ לצלם אותו, אבל כנראה שהוא חשב כנראה שהעובדה שהוא זה שנדחף בכוח לנתיב שלנו, והוא זה שגרם להתנגשות, לא תעמוד לו לרועץ כשהוא יתבע מאתנו את הנזק שנגרם לו.

ומילה אחרונה: בפקק הקודם שבו עמדנו, התנהגו כל הנהגים למופת. איש לא ניסה לנסוע בנתיב הנגדי, למרות שהוא היה ריק לגמרי, איש לא ניסה לחתוך או לגנוב מקום. ייתכן שהדבר נעוץ בכך שמדובר בנהגי משאיות מקצועיים, ולא בנהגי מכוניות פרטיות שחושבים שהם מעבר לחוק. בעידן שבו נוהגים תמיד "לרדת" על נהגי המשאיות, נעים לראות התנהגות מקצועית שכזו. ומגיעה גם מילה טובה לאותו נהג משאית שהוציא מרכבו שישיה של בקבוקי מים מינרלים צוננים וחילק אותם לנהגים האחרים שהיו תקועים בפקק. לא משהו שרואים כל יום.

מאוחר יותר חשבתי שצריך אולי לפנות לצמרת המשטרה ולהתריע בפניה על אזלת היד של האנשים בשטח, אבל אז נזכרתי ביחסו של המפכ"ל החדש להטרדות מיניות. אם על זכויות הנשים המשרתות במשטרה הוא לא מוכן להגן, איך בדיוק הוא יתייחס לזכויות של הנהגים?

Share Button


אודות


'דעה/ פקקי התנועה- רמז לבאות' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11