dubi zakai 12

דחוקה

סיפור קצר מאת: דובי זכאי…..

שהגענו לחנות לקנות את הקומקום החשמלי, לא ראינו אותה. ביקשנו קומקום, המוכר נראה יגע עמד ליד הקופה הרושמת ועסק באכילת לחם שטבל בכוסית לבן. באצבעות שמנמנות טבל את פרוסה הלחם בגביע הפלסטיק, לעס לאט ומבטו בהה החוצה אל הרחבה הקטנה שמול החנות. הפעם, בחרנו, רעייתי ואני, לקנות את הקומקום דווקא בחנות קטנה ודחוקה, בשולי מרכז מסחרי קטן בקצה עיר גדולה. שנכנסנו אצבעותיו אחזו בפת הלחם הטבולה, שלח בנו מבט מהיר, נראה שחשב איך להיפטר מאתנו במהרה. ניכר במבטו שהגדיר אותנו כנודניקים סידרתיים שבאים לבדוק מחיר ושלא יקנו דבר. כך יוכל לחזור במהרה אל הלבן והלחם הטרי, בינתיים ליקק את אצבעותיו הטבולות בנוזל.

על הדלפק, ליד הקופה הרושמת התפזרו פירורי לחם, נראה שהמוכר כבר טובל את הפרוסה השנייה או השלישית. "יש לך קומקום חשמלי טוב?" שאלה רעייתי, "כן" מיהר לענות חסר סבלנות, "יש כמה חברות" ועדין לא פנה אל המדפים העמוסים, מבטו עדין נדד אל המסדרון האפלולי בשולי הקניון ואלינו, קולו שידר חוסר עניין. נראה שאנו קרבנות של הקונים הקודמים, שכנראה לא קנו דבר וחידדו את עצביו. דיבר כאילו אחרינו משתרך תור גדול של מבקשי קומקומים. אנו, כדרכם של תמימים לא הבנו שאנו משלמים את חשבון התנהגות האחרים. אבל, אנו גילנו סבלנות כלפיו, עיניו המשיכו לקפץ מאתנו אל אפלולית הקניון מעבר לחלון הראווה. בסבלנות הענקנו לו דקות חסד וסבלנות נוספות לחוסר הסבלנות שלו. שהבין שאנו רציניים, ובאמת רוצים לראות קומקום, זנח את הלבן, הזיז ביד לא זהירה את גביע הלבן, אסף לידו בתנועה סיבובית את הפירורים, ניער את ידיו מעל הפח כאילו מנקה את שולחן הפורמיקה לכבוד הקונים החדשים, נטש את הקופה הרושמת ויצא אלינו כשהוא נדחק בין קופסאות הקרטון הצבעוניות של המוצרים. "יש לי ב-220 שקל, ויש לי ב-250 שקל", דיקלם לנו את הטקסט הקבוע, הסוחר שבו התחיל לעבוד, על פניו נולד חיוך כנוע, שמסביר בלי מילים: "אני, פחות מכם, אעשה הכל כדי שתיקנו, ממני תצאו עם המוצר". עתה לבש את חליפת הסוחר המשומן, דיקלם נאום ארוך כשהוא מפרט את יתרונותיו של הקומקום האדום.

מדבריו הובן כאילו נדד אישית לאנגליה הרחוקה להביא עבורנו את הקומקום, בסיפורו הפליג לכפר פסטורלי, שם נמצאת מפחה עמלנית שאש תמיד יוקדת בה, דרכה עוברים הקומקומים, הפליג בסיפורו הדמיוני והוסיף לתיאור שרירן מיוזע המפעיל מפוח להגביר את האש כדי להתיך את המתכת, שם, הסביר בעיניים עצומות, בכפר הפסטורלי מיוצר הקומקום בעבודה ידנית מדויקת. שהצבענו על המדבקה שארץ הולדתו של הקומקום – סין, הסביר בלשון נמוכה כממתיק סוד, על קשרי הדם בין תושבי הכפר הפסטורלי האנגלי לבין הכפר הסיני.

גבו מעט כפוף, את דרכו אל הקומקומים האחרים עושה בשביל צר שנותר בין הקרטונים צפופים. כדי לרכוש את אמוננו החליט לשתף אותנו בלבטיו העסקיים: "חשבתי שאם אעבור לכאן יהיה לי יותר מקום" הסביר לנו כהתנצלות על הצפיפות, לחיזוק דבריו והידידות המתפתחת בינינו נגע קלות בכתפי, הוסיף חיוך כנוע לדבריו. בדרכו המפותלת בין ים הקרטונים נדחק לשורה פנימית קטנה, ידיו נשלחו קדימה לחפש את הקרטון הנבחר ועיניו משוטטות לחפש עוד אחד. לפתע הבחנו במראה שאינו שייך לקופסאות הקרטון בהם ארוזים מוצרי החשמל. מעל אחת הקופסאות נראה חלקו העליון של ראש מכוסה בשיער בלונדיני, המראה היה קצת מוזר אבל תוך רגע התרוממה דמות אשה. ברגע אחד החנות האפורה הוצפה באור, דמותה של אישה גבוהה, מחלפות ראשה השפוכות על כתפיה, בגוון החיטה הבשלה. את מצחה מקשט ברישול פוני, חלקו גולש על עיניה וחלקו מקוצץ ביד לא אמונה מעל הגבות. קודם הייתה נסתרת, ישובה, בין הקרטונים, עתה הבזיקה לעברנו חיוך נבוך, וגם עיניה סרו מעינינו ונמשכו משום מה לרחבה הגדולה שלפני החנות שאין בה דבר מלבד אפלולית מסתורית.

שהוא ביקש לעבור במעבר הצר, היא נדחקה לצד, לתת לו מעבר, התרוממה מעט על אצבעותיה גופה נמתח בחולצה כהה ומפלי השיער עקבו אחרי תנועתה, כשהם נעים על כתפיה בעדינות, שנלחצה לאחור אל הקרטונים בלט לפנים חזה גדול. מפתח החולצה עוטף את הנסתר. עתה, גם היא הבחינה, קונים רציניים לפניה ומיהרה אל עמדת הקופה הרושמת, ביד יעילה ובמחי אחד אספה את הפירורים שנותרו מעבודתו הרשלנית לתוך פיסת נייר ושפכה אותם לפח. ביד נשית בוטחת השליטה סדר מהיר סביב הקופה הרושמת. כל תנועה שלה מלווה בגל שיער בגוון הדבש שעוקב ברכות אחרי תנועתה. הייתי מהופנט, הן מהיעלות בל בעיקר מהמראה, קולט את גווני האור החוזר משערה, ידיה מטופחות, אך ניכר בהן שידעו עבודה קשה, מספר קמטים חרטו בפניה ועל גב ידה את עובדות שגילה מתקדם. צמיד זהב כבד עוטף את פרק ידה התחתון, עם כל תנועה משגר ריצודי אור על התקרה המלוכלכת. אצבעותיה ארוכות מסתיימות בציפורן מטופחת בגוון היין. לרגע נח שעמום על פניה, אחר הזדקפה, הניחה על עצמה את תפקיד המוכרת, שלחה אלינו חיוך עצוב ואמרה: "אצלנו בבית אנו משתמשים בקומקום כזה". לרגע לא הבנתי של מי הבית ומי זה אצלנו, שראתה סימני שאלה מיהרה לתקן, הצביעה על המוכר "בעלי הביא את הדגם הראשון אלינו הביתה", הוא מיד הנהן בחוסר עניין להבהיר לנו שהוא ולא אחר בעלה, "הבנתי שזה בדיוק הקומקום שאני צריכה" דקלמה בקול רך, מפתה את הטקסט השגור לקונים מתלבטים. כמו בסרט אילם בעלה פירק בינתיים קומקומים מהקופסא, שולח את תכולת הקרטון, האריזה והניילון הקרטונים באי סדר על שורת קרטונים דוממת של מוצרי החשמל. עוד רגע והוא מעביר את שרוולו לנקות שרידים אחרונים של אבק, ערימה של ניילון וקרטון מהקומקום נאספה על הקרטונים מתפזר ונופלת על מחצית החנות, בסדרת פעלולי הדגמה הוא מטה את הקומקומים כאילו שופך מים, אחרי תצוגת הפנטומימה, מביט בגאווה בקומקום כאילו ברגע זה הקומקום נשלף מפס הייצור של מפעלו בכפר האנגלי המרוחק.

היא משפילה את המבט, תפקידה הייצוגי כממליצה, תם. המציאות של הקרטונים והניילונים הפזורים קוראים לה להתחיל לסדר אחריו. בידה המטופחת לוקחת את הקרטונים ואת הניילון, אוספת בזהירות אל הקופסא המתאימה. היא מכירה את הנוהל, כשנלך תצטרך לסדר את הכל בתום המופע המזיגה האילם של הבעל. במבט מוקפד על פניה ניכרים קמטים החורצים עמוק את חלקת היופי שהיתה, סביב עיניה הכהות הזדחלו קמטים שהקיפו אותם כשדה מסודר וחרוש. עובדות שסביב עיניה הצהירו על גילה, גוון היין משוך באודם על שפתיה, כנראה כדי להתיק את העין מהקמטים. בינתיים הוא שולף עוד ועוד קומקומים, מנער אותם משנתם השלווה בקופסאות הקרטון, חושף לאור ומכריח אותם לעמוד על הדוכן מבוישים מארץ מוצאם, בעוד הוא מציב אותם כמנצחים על הפודיום וברשלנותו משאיר אחריו אי סדר נוראי, היא אחריו, כמו מכונה אוספת, כל קומקום שנחשף לאור זוכה לעדנה לרגע, אחר מוחזר את הקופסא והניילונים לעוד תקופה המתנה חשוכה ורגועה באחד המדפים. ידיה זריזות, עיניה מושפלות, מפעם לפעם משגרת מילה חמה על אותו קומקום שחוזר לקרטון, חיוכה כבה, היא מנידה את ראשה בלאות כהסכמה לדברי בעלה. שהבחינה שאני עוקב אחרי ידיה, הורידה את הקצב, עתה הידיים היו משרטטות את דרכן לקופסאות הקרטון לאט יותר, מבטה שהיה כבוי, התעדן, אפילו נגלה חיוך נחבא שמתח את שפתיה האדומות, מפעם לפעם הרימה את המבט, והחנות האפלולית האורה האפורה והלכלוך נדחק, תנועותיה נעשו מתוכננות יותר, זקפה את קומתה והתמתחה יותר מהצריך כדי להניח קופסא במדף מרוחק. מיד הבחנתי שפתח החולצה התרחב, חשף את הגבעות הנסתרות, צבען בהיר ורענן על רקע החולצה הכהה והצללים שיחקו בהנאה בין שדיה, נדחקו ועלו ואחר עם תזוזה קטנה נעלמו, נשלחו למטה, אל מסתורי החולצה. שערה הארוך שהיה מפגר מעט אחרי תנועותיה קיבל מרץ, וכל תנועה לוותה בגל מוגזם בגוון הדבש. שהבחינה שמבטי נשבה בקסמיה, תקפה אותה חריצות יסודית, תנועות האריזה התעגלו, טיפסה על שרפרף כדי להניח קופסא, ולמראה היפה הצטרפו גם רגליה. ללחייה התגנבה חיות בריאה, עיניה שנראה שהיו זקוקות לתמיכה שלי עתה היא נשאה אותם אלי מבלי להסיר את המבט, טון דיבורה השתנה, לכל סיום משפט נוסף צחוק קצר ועצבני שסופו התלכד לכעין מנגינה. עתה עיניה היו מרוכזות בי, כל קרטון הוחזר למקום כאילו בפנים נחות ביצים שבירות, תנועותיה מעוגלות, מוגזמות, חלקן מיותרות. לרגע, שכחה את תפקידה, איסוף את הקרטונים אחרי בעלה,

הקופסאות נותרו פתוחות והניילונים ריקדו במשב רוח המאוורר כנחשים בריקוד מסל נצרים. עתה היא חשה בביתה, שופעת בטחון, גם היא הצטרפה והחלה לפתוח קופסאות, אותם קומקומים שלפני דקה ארזה אותם פרצו בעצב להצגה מחודשת על הדוכן, הפעם קיבלו אור אחר, שהיא הציגה אותם שוב לא היו מבוישים וממתינים לדקה שיחזרו לקופסא. עוד ועוד קומקומים נשלפו בידיה המטופחות היא הוסיפה להם החלקה אינטימית על המכסה ואלה הוצגו מול עיני, כאילו אני הוא המחליט. ואני תמים מוקסם מובל בדיוק למחוזות שהיא התכוונה, מבטי נטוע עמוק עמוק במסתורי החזה, מפעם לפעם איזה קומקום סיני או אנגלי מסוגנן מפריע את מראה חלקת הגבעות.

רעייתי כבר בחרה ומדלגת למוצר אחר שמשך את עיניה, ואני עוד בקומקומים, כאילו אנו שני קונים הזרים אחד לשני שכל אחד מהמוכרים מציג רק לפניו את המוצרים. גילה לא ניכר במבנה גופה, שהיה צעיר, חצוף ומתגרה, חדרה לתובנה שלה שהנה הגיע סוף סוף לקוח שמבחין בסחורה האמתית בחנות האפורה והאפלולית, לקוח שמבין משהו באיכות, יודע להבחין כמה מאמץ הושקע בצביעת גווני הדבש בשיער, איך ישבה בסבלנות את עשו את ציפורניה. לטעמה אותו לקוח מבין ויודע להעריך את עברו המלא של החזה, וכך, רגע לפני שהכל נובל והחיים מתאדים נעורו בה החושים, מעיינות הנשיות הרדומים נשאבו מחלקי גופה המתבלים והתגייסו למכירת קומקום אחד ולמכירתה שלה. בעוד אני נטוע במקומי, היא כבר חוללה בקלילות צעירה בין הקרטונים הצפופים, כאילו כל הקרטונים הזורים תפאורה למסע שלה, במה בהצגה לאיש אחד. שולפת עוד ועוד קרטונים, והמהומה בחנות גדולה, עד לרגע שלא יכלה יותר, כשחקנית טובה ביקשה גם את תשואות הקהל, התייצבה לידי, כתף אל כתף, מראה לי מקרוב את יתרונו של הקומקום, בהזדמנות זו ביקשה לחשוף עוד גוון בהופעתה הקסומה, את ריחה. בושם מעודן שזוכה להריח אותו רק הקרוב. לרגע הוסט מבטי, כצופה בהצגה שהופרע לרגע, רעייתי ביקשה שאראה משהו, מכשיר חשמלי זניח במחזה. הנהנתי בהסכמה אוטומטית וחזרתי אל המחזה האמיתי, אל הבמה והשחקנית. זו, לרגע חששה שהצופה היחיד שלה נוטש ומהירה להחזיר את עיני אליה, לשלוף את הנסתר לגלוי, כפתור נוסף נפתח בחולצה החומה, עושר הגבעות החשופות נגלה, מטפס אל צוואר מעודן, כמה קמטים אכזריים רמזו לגילה אבל היא מתחה את ראשה בתנועה ידועה והקמטים נעלמו בלובן צווארה, מרחבי הגבעות פרצו קדימה, נקיים מתכשיט זהב שיגנוב את המראות.

אשתי שילמה, עמדנו לפני היציאה מהחנות, היא הייתה עדין נסערת. הקומקומים עמדו מיותמים על הדוכן, לרגע כאילו שכחה שהקניה הסתיימה בהצלחה, הקומקום בידינו. הנמרצות המיותרת כאילו זעקה: "תוצאי אותי לרגע מהשיממון הנורא, בעלה הביט בנמרצותה הלא מוסברת ניסה להקפיא את תנועתה במבטו, שלח אליה חיוך נזעם, ורמז לה, תירגעי. המרץ שלה נמשך, עיניה נעולות בעיני, מתחננות תוציא אותי לאור, עד שהכל גווע, הוא סינן אליה "את יכולה להביא לי שקית ניילון". היא עצרה, כאילו הבינה שהיא חוזרת לחייה האפרוריים, אל הישיבה המשמימה בין הקרטונים שהגיעו מארצות רחוקות. עוד רגע ואורות הבמה הדמיונית יכבו, היא תחזור אל אפרוריות שורות הקרטונים, רק הקצה הבלונדיני יזהר באור חיוור בין הקרטונים. עתה הגישה לבעלה את השקית, מבטה כבה, ידיה נעו אל החולצה החומה, לשנייה עוד הורחב המרווח וכאילו שלחה לי את מראות געגוע הפרידה מגן עדן אבוד. כלאה את המראות בסגירת כפתור, גוון שערה חזר לנוקשות החיטה הבשלה. תנועותיה נעשו כבדות, מבטה נדד אל הרחבה מול החנות. באופן אוטומטי הכניסה את הקומקומים הפזורים לתוך הקרטונים. הוא הגיש לי את שקית הניילון עם המוצרים, חייכתי אליה, אמרתי תודה ארוכה במקצת, לרגע הוצפו עיניה באור רך, גופה נמתח החזה הובלט, גוון החיטה בשערה חזרה לבשלות, גוון היין של שפתיה התעקם בחיוך מריר, יד מטופחת נשלחה את  הכפתור בחולצה החומה והנשק לא נשלף שוב.

איור: דובי זכאי

(הערה: נכתב 1.8.07, טופל לאחרונה ב 4.1.08 – טופל לאחרונה ב11.4.08 – טופל 28.4.08- טופל- 5.5.17, ועדין לא נקי משגיאות )

 

Share Button


אודות


'דחוקה' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11