dubi zakai

דברים לחג/ הסדר הראשון שלי

לפני שנה לקראת פסח, פרסמתי בטיים אווט ילדים כתבה, אני מעביר אותה כלשונה לאתר שלי. חג שמח לכולם.

הפעם, קוראים צעירים, אשתף אתכם בסדר פסח הראשון בחיי. נולדתי בארץ, בן יחיד לזוג הורים שעברו חיים קשים. אמנם, שניהם הגיעו לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה, (לפני שהכירו אחד את השני, כל אחד בנפרד). בזכות הגעתם לארץ ניצלו חייהם מהשואה הנוראה שעברה על העם היהודי באירופה. המלחמה הותירה צלקת נוראה בנפשם. כל משפחתו של אבי הושמדה, הוריו, אחיו ואחיותיו, גם משפחתה של אמי נרצחה בשואה. שניהם הגיעו לארץ לאחר שעברו אובדן עצום, אבי איבד גם אישה ובן שנשרפו במשרפות ואמי איבדה, כאן בארץ, בעל, ונותרה עם ילד בן שנה. מההרס הגדול של חייהם ניסו לבנות ביחד חיים אחרים. קרן של אושר זרחה אליהם שאני נולדתי. אני הפכתי לאושר בחייהם העצובים עם קצת תקווה להתחדשות. אחרי האובדן המשפחתי הגדול גם אבי וגם אמי החליטו שמהבית שלנו יעלם כל סממן של חג יהודי. וכך במשפחתי המצומצמת לא חגגנו מעולם את סדר פסח.

השנים חלפו, פסח, (החג), פסח על משפחתי הקטנה. בבתים אחרים ראיתי משפחות משפחות מתקבצות לליל הסדר, ודרך החלונות הפתוחים שמעתי את ניגוני החג. שהגעתי לצבא התנדבתי להישאר בבסיס בפסח, לצאת לפעילות צבאית רק כדי לא להיות אפילו בסדר הצבאי. כך קרה בכל השנים, עד שהכרתי את רעייתי לעתיד. לימים, אחרי שיצאנו יחד תקופה ארוכה הוזמנתי על ידי משפחתה לחוג עמם את סדר פסח. בתחילה סירבתי בנימוס, אך חברתי, (כיום אשתי), האיצה בי לראות פעם אחת סדר כהלכתו. אחרי סירוב עיקש – שוכנעתי וחשבתי לעצמי אגיע פעם, אם לא ימצא חן בעיני בשנה הבאה אתעלם מההפצרות.

שנכנסתי לביתה של חברתי, (כאמור, לימים אשתי), הבית זהר באור מיוחד, מהמטבח עלו ריחות נפלאים של אוכל ביתי שעטפו אותי וכאילו משכו אותי לבדוק מה מתבשל בסירים. חברתי ואחותה היו לבושות בבגדי חג. אב המשפחה ואחיה הלכו לבית הכנסת, הם היו אמורים לחזור בקרוב כדי לשבת סביב השולחן להתחיל בסדר פסח. הבית היה מצוחצח, כיאה ליום חגיגי, בקבוק יין פתוח, מפה לבנה גדולה, נרות החג דלקו. כלי האוכל הכשרים של פסח זהרו בניקיון והיו ערוכים במסדר על השולחן. לאחר רדת החשיכה הגיעו אב המשפחה והאחים מבית הכנסת. האב ניגש לאשתו, נשק לה וברך אותה בחג שמח, יתר בני המשפחה ניגשו לאם לנשיקה ונגשו לקבל ברכה מהאב. גם אני, כדרך המקום, בירכתי בחג שמח את בני המשפחה.

ואז החל סדר פסח, אב המשפחה חילק את הכיפות, (גם לי), ואת ההגדות המאוירות, יחד התחילו לקרוא בהגדה. כמשפחה גדולה היו להם בדיחות קבועות ושירים בניגון שלא הכרתי, עם הרבה אתנחתא של ההומור שהם פיתחו משך השנים. יחד קראו שרו צחקו, שתו. באחד המקומות בהגדה עצר האב את הסדר וביקש ממני לקרוא קטע מסוים. מיד הזדרז אחד האחים לעזור לי למצוא את הקטע בהגדה. קראתי לתוך הדממה, הם לא ידעו שזו פעם ראשונה שלי שאני משתתף בסדר פסח, והם לא ידעו שזו פעם ראשונה שאני קורא בהגדה. מאוד התרגשתי, התבלבלתי בין המילים וממש לא דייקתי במנגינה.

שנה אחרי הוזמנו גם הורי לסדר פסח. אמי רעדה מהתרגשות, בעיני אבי הבחנתי בנצנוץ של דמעות. אני עדין היססתי, המשפחתיות העוטפת מצאה מאוד חן בעיני, ידעתי מעט על הלכות הסדר, עדין לא התחברתי, למדתי להמתין בסבלנות לזמן האוכל. במשך שנים, ערכנו את הסדר בביתם של הורי רעייתי, עם ילדינו ועד היום זיכרון זה מלווה את ילדיי. עתה בכל שנה אני מקפיד לאסוף את ילדי בכל שנה לסדר משותף. לא אני מנהל את הסדר, אלא אחד מבני המשפחה עושה זאת בחן נעים. אנו שרים את שירי החג, נזכרים בקטעים הקבועים בהגדה בהם היו בני המשפחה צוחקים. את המזמורים למדתי משך השנים, איני מצטיין אך לפחות אני יודע במה מדובר. ולפעמים (יותר נכון בדרך כלל), מקצרים בהגדה כדי להגיע לאוכל. מדי שנה הבית הופך לבוהק מניקיון, כלים נוצצים והגדות מאירות עיניים פזורות על השולחנות. מברכים בחג שמח, נשיקה לרעייתי ולילדי.

וזה היה סיפורו של הסדר הראשון בימי חיי שהתקיים בגיל מבוגר יחסית, שיש משפחה גדולה הכל נראה אחרת. חג שמח וכשר.

Share Button


אודות


'דברים לחג/ הסדר הראשון שלי' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11