dubi zakai 1

בעקבות ספר/ תמרה כבר לא גרה ביפו

מפעם לפעם מתפרסמות כתבות על מסלולי טיול בעקבות ספרים. כך יכולים קוראים שקדנים לראות איך מילות הסופר הופכות לתמונה אמיתית. טיול בעקבות ספרה של שפרה הורן, תמרה הולכת על המים.

קוראי ספרים לעיתים אוספים את המילים והמשפטים בספר ויוצאים לחפש את המקום האמיתי שכתב עליו הסופר. חובבי הנוף הפראי למשל, יוצאים חדורי מוטיבציה בעקבות הסופר מאיר שלו בניסיון למצוא את המפל הנסתר, כזכור בליבו של המדבר גיבור הספר, 'בביתו במדבר' (הוצאת עם עובד), מתייחד עם פרודתו. בספר אחר של מאיר שלו 'פונטונלה' התרוצצו הקוראים הסקרנים בין רגבי עמק יזרעאל, להתחקות אחרי קבר נעלם של טייס שהתרסק אל אדמת העמק וקברו המיותם עטוף ברושים נח בלב שדות חקלאיים. קוראים אחרים שרוצים להיות שותפים בריצה חסרת נשימה בבירה נצמדים למילות הספר 'מישהו לרוץ איתו של דויד גרוסמן. אחרים, לצערי מעטים מדי, הילכו בעומק שכונת מאה שערים ומערב העיר כדי לעקוב על מקום גדילתה של חוה גוטליב בספר נפלא שכתבה מרים שורץ, 'קורתיה של חוה גוטליב'. בעקבות מורשת קרב מגיעים אחרים לטייל באתר נעתיק סביב מנזר לטרון עם ספרו של רם אורן 'לטרון'. בנהלל שבעמק יזרעאל, התפתחה תעשיית טיולים בעקבות הספר של מאיר שלו 'רומן רוסי'. הקוראים, מסתבר, סקרנים לראות בעיניים את המקום המסופר. הסופר, לעיתים, מקשה על קוראיו, במבט חודר של אמן מסתיר טפחיים ומגלה טפח בודד ורפה להיאחז בו ולמצוא את המקום. הרכבת תמונת הנוף לפי הספר לעיתים קשה ביותר, לעיתים מקדים דמיונו של הכותב את המציאות והוא מצרף נופים ומקומות ואינו נאמן לנופים, אבל הסופר נאמן לחופש היצירה, וגם הקורא מחדד את חושיו בחיפוש המקומות.

dubi zakai 6

ספר אהוב עלי במיוחד, 'תמרה הולכת על המים', כתבה הסופרת שפרה הורן (הוצאת עם עובד). ניסתי בכוחי הדל להיאחז בתיאורים ולנסות לבנות מראה מקום. כשבוי אספתי את המילים והמשפטים והם האירו את דרכי בסמטאות יפו כשאני מאזין לקירות האבן העבים,  אולי קולות שיבקעו מהאבן יביאו אותי אל התמונה המתוארת בספר.

הספר 'תמרה הולכת על המים' מלווה, שלוש דורות של נשים ביפו, מתחילת המאה העשרים ועד לקום המדינה. בין הסמטאות הסבוכות של יפו אפשר ללמוד על החיים ביפו באותם הזמנים, על שתי סבתות של תמרה שמגדלות אותה, על הטיפוסים בחיי היום יום, על הפוגרום ביהודי יפו, וגם סיפור אהבה סוער בין כומר יווני ותמרה. בינתיים יפו פשטה צורה ולבשה צורה חדשה, הבתים השווקים והסמטאות שהיו ההומות בחיים מגוונים, הפכו משך השנים להיות מעוזים מבוצרים של אמנים, אנשי רוח וסתם עשירים שספונים בבתים, מוגנים  בחומת אבן גבוהות, סורגי ברזל עבים ודוקרניים ומנעולים כבדים. הריחות, הטעמים והיופי של האנשים הפשוטים והציורים נעלמו, אבל יפו תמיד יפה ותמיד מסתורית, ועם חידוד הדמיון אפשר ללכת בסמטאות ולהפוך את המילים בספר לתמונות.

dubi zakai 2 dubi zakai 4

אחת הנקודות ברחוב 'רוסלאן', על הטיילת החדשה בצורת קשת עטופה באבן שנבנתה ביפו לאורך הים, (הכניסה ליד בנין המשטרה הישן, בסביבות השעון ביפו), את הרכב אפשר להשאיר כאן במקומות חניה מסודרים לאורך הטיילת. הים הזועף שווה צפייה של רגיעה. עם מבט אל דייגי החכה הסבלניים ששולחים חכה ארוכה לים, ללמוד את רחש הגלים המתגבשים כאגרוף וההולמים במזח הטיילת ומעלים לאוויר רסיסי מלח.

יפו, אחת מהערים הקדומות. מפרץ יפה שמוכר על פי השערות החוקרים עוד מתקופת שלמה המלך, יונה הנביא יצא מכאן באוניה תרשישא ופגש בליוותן. שמה של יפו נלקח כנראה מהתקופה ההלינסטית, 'יופה', כך היא נקראה. האגדה מספרת ששמה של יפו נגזר משמו של יפת, בנו של נח שהתיישב בה. הספר 'תמרה הולכת על המים' מדבר כמובן על תקופה אחרת, עוקב אחרי חייה של תמרה הקטנה. אמה מתה והיא גדלה אצל סבתה, לאט לאט נפרס סיפור הגעתה של סבתה ליפו, התהלוכה והחתונה המשונה בבית הקברות 'טרומפלדור' בתל אביב, פישקה הפיסח, הסבתא השנייה של תמרה מבית ספרדי טוב ועשיר, תופרת מומחית בעיקר לשמלות כלה. בין דפי הספר פוגשים יהודים וערבים שגרים יחד במקום, לא פוסחים על פרעות הערבים ביהודי יפו, גם על הזרועה החסונה ה'גדוד הראשון ליהודה' שנקמה בערבים על הפרעות. העלילה נשזרת בין המילים ועוברת בין התקופה. העלילה ארוגה כשטיח איכותי שמתנהל בין התקופות, הצבעים והאנשים. תמרה מגלה גם את האהבה, נכנסת בין סדיניו של נזיר יווני, צלם חובב. מעשה האהבה מתקיים בחדר אחורי בכנסייה היוונית שם מצאה תמרה מזור לתשוקותיה.

dubi zakai 5

אנדרומדה היפה

חלק ממסלול הטיול עוצר גם מול סלע 'אנדרומדה', בפתח הכניסה לנמל יפו. גלי ים זועפים מסתערים על הסלע ומכסים אותו בקצף גלים לבן. הסיפור המיתולוגי על 'אנדרומדה' שמעה תמרה מפי אביגדור, דייר ששכר את חדרו מהאלמנה זיסו, גר חדר סמוך לתמרה וסבתה, אביגדור שמוגדר כיודע הכל, מספר לתמרה את סיפורה של אנדרומדה ומעלה את הנושא הקרוב לתמרה, 'חטא אמהות על בנות'. במיתולוגיה כך מסביר אביגדור מסופר על קסיופאה שהתגאתה מאוד ביופיה של בתה 'אנדורמדה'. בנות הים, שגם הן נאות, נעלבו, פנו לאיל הים, 'פוסידון' שכעס מאוד ושלח גלי ים כהרים שהסתערו על חופי יפו, (אסון המזכיר את גלי הצונאמי שפגעו בחופי מזרח אסיה), הים סחף עמם בני אדם ורכוש. אביה של 'אנדרומדה' שביקש מחילה והרגעת הים, נאלץ לקשור את בתו האהובה לסלע שתהייה לטרף למפלצת הים, כך ירגעו גלי הים: "… וכך רותקה אנדרומדה אל הצוק בחוף ימה של יפו, חיכתה בגבורה למותה, מוות שיביא גאולה לארצה. שעה שהכבלים וגלי הים הכו בנערה היפה, נשמע רעש נורא של משק כנפיים, אנדרומדה המבוהלת עצמה את עיניה והתכוונה לכפר על חטאי אמה. אבל דבר לא קרה לה, היא פקחה את עיניה בחשש וראתה מולה גבר יפה תואר – פרסאוס הגיבור, ששב ממלחמתו במפלצת, מדוזה – מרחף בסנדליו המכונפים, ועל גבו שק כבד ובו ראשה של המפלצת." (מתוך הספר תמרה הולכת על המים)

החמאם האסור

נוטשים את הים, פונים דרומה ליפו, לחמאם. (עוברים אל רח' מפרץ שלמה מול בית ה'סראייה', היום שוכן בו מוזיאון יפו לעתיקות). בזמנו כאן היה מקומו של הממשל התורכי, מכאן מפרידה קשת אבן יפה שמובילה ל'חאמם'. פעם, בין הקירות העבים, האדים המתמרים של החמאם היו מסתובבים תושבי יפו, עירומים ומצליפים בעצמם בזרדים ובעיקר מרכלים: "… בית המרחץ, שימש מקום התוועדות לדיירי השכונה, היה פתוח שבעה ימים בשבוע. גברים ונשים היו נוהרים אליו, נושאים תחת בית שחיים אלונטית וסבון ויוצאים משם שגופם מבושם בניחוחות מי ורדים ולימון, שערם מדוהן בשמן ואזוביון ועל גבם מוטבעים פסים אדומים, דואבים במתיקות, של הצלפות זרדי הבלנים…" (מתוך הספר תמרה הולכת על המים)… בשנות החמישים המקום הפך למועדון תיאטרון, ה'חמאם', על הבימה הופיעו מיטב האמנים של אותה התקופה, כיום משמש המקום כאולם אירועים. הדרך מכאן מטפסת לגן הפסגה, פעם על קו החוף לא היו קיימים מגדלי הזכוכית של תל אביב, רק חולות זהובים הובילו עד בית הקברות בפאתי השום מקום. כזכור שם התקיימה חתונתם הנמהרת של סבתה של תמרה, שמחה, ופישל הנגר הפיסח. הגן של היום היפה עם הפסל בראשו לא היה קיים, במקומו מתוארים בספר בתים ושווקים. ממערב, בין הדקלים הנישאים רואים את הקירות הורודים של הכנסייה 'סנט פטר'. הכנסייה המוכרת והבולטת על קו הרקיע של יפו, הסופרת שפרה הורן מתארת אותה בספר. אך זו כנראה לא הכנסייה המוזכרת בספר. הכוונה אולי לכנסייה של הפטריארכיה היוונית הנמצאת בסמטה הקרובה יותר לים. לצערנו, אותה כנסייה אינה פותחת את שעריה למבקרים. הכנסייה נמצאת ברחוב, 'נתיב המזלות'. שער טורקיז נמוך חוסם את הכניסה, צלב ברזל מרותך לשער. כאן, (אולי) פגשה תמרה את אהבת חייה בדמותו של הנזיר היווני: "… אינני יודעת כמה זמן הוספנו לעמוד זה מול זה לאחר שסיים את סיפורו, ואינני יודעת איך הגיע לבסוף גופי העירום אל מיטת הנזירים הצרה שלו, שפסלון קטן של ישו על הצלב, פניו כפני הנזיר, צפה בנו שם מן הקיר בעיני המת שלו, וראשו נטוי כלפי כתפו השמאלית." (מתוך הספר תמרה הולכת על המים)

ובסוף, הנמל

הסימטה המסתורית יורדת כלפי מטה, מעבר קטן מוביל אל מדרגות שיורדות עד קו הים, הנמל. ריח חזק של מלח עולה מן המדרגות, לרגע, במהלך הירידה נגלית פיסת ים כחולה ואז נפרסת תמונת הנמל הציורי. היום הנמל כבר אינו סואן, סירות דייגים מהלכות בלחישת מנועים במים, דייגים פורסים על המזח את הרשתות מטליאים בהן את החורים. יאכטות גדולות מנועות בשנים האחרונות מלהגיע אל הנמל, החול בתחתית הנמל סותם אאת הגישה לספינות גדולות. הנמל חבוי אחר שובר גלים חסון. פעם, היו כאן חיים סוערים, מסחר בסרדינים שמנים במיוחד, סבלים פורקים את הספינות, עולים חדשים שהגיעו בסירות מהאוניות שעגנו בסמוך, המולה של חיים. עובדי הנמל היו מחמיאים לפניה היפות של סבתא שמחה, שהית הולכת בין שירי האהבה של הספנים כדי לברור את הדגים שהביאו הדייגים מהים.

אם אתם כבר כאן, כדאי לעלות על המזח הגדול, (לא בזמן בסערה), כדי לראות את מראה יפו מהים. במדרון התלול רואים בתים ומסגדים שנאחזים במדרון, סימטאות חורצות קו לבן שיורד לים. ומצד שני מרחבי הים הנפתחים ועצם ההליכה על המזח מעניקה לכם תחושה שאתם בלב ים. אם במקרה זכיתם להגיע למרפסת הגדולה שנמתחת מהכנסייה אל הים,  תוכלו לראות את צבעיו של הים ואת המראה הציורי של הנמל. במילות הסיום מספרת תמרה על הצילומים שעשתה ביפו: "… ואם תמצאו את כל אלה, תשמר בלבכם העיר שאבדה לי, וגם אתם תוכלו לגעת, ולו לרגע קט, בסיפורי, בגיבורי ובכאבי" (מתוך הספר תמרה הולכת על המים).

באחד הראיונות עם הסופרת ברדיו הסופרת שפרה הורן מספרת שחלקו של הספר בנוי על פרקים היסטוריים, מעט על אירועים שקרו לה בילדותה והיא שידכה אותם לספר. סיפור האהבה לנזיר יש בו גרעין של אמת, חברתה של הסופרת היתה מאוהבת בנזיר יווני אורתודוכסי שהיה גר ביפו, לאחר כתיבת הספר, סיפרה הורן פנו אליה שלוש נשים שגם להן הייתה פרשיית אהבים עם הנזיר.

איך מגיעים: מגן צ'רלס קלור דרומה ברח' קויפמן, חצי ימינה ברח' נחום גולדמן, ימינה ברח' רוסלאן (ליד המשטרה) ושוב ימינה לרציף העליה השניה שם אפשר לחנות את הרכב.

הטיול בעקבות הספר: תמרה הולכת על המים/ שפרה הורן, הוצאת עם עובד

ספר נוסף שמוליך אתכם במדויק במסלול הטיול בעקבות הספר: 'טיולים בעקבות סופרים'/ עידית שכטר-פייל הוצאת ידיעות אחרונות.

dubi zakai 4

Share Button


אודות


'בעקבות ספר/ תמרה כבר לא גרה ביפו' אין תגובות

תהיו הראשונים להגיב על הכתבה

?תרצו לשתף את המחשבות שלכם

האימייל שלכם לא יפורסם.

dubi zakai 11